עודד נולד בחיפה ביום כ”ז באדר ב’ תרפ”ז, 31 במרץ 1927 לנחום קורלניק, שעלה ארצה מרוסיה בשנת 1919, ולאסתר לבית הוברמן, שנולדה בראש־פינה למשפחה של “חובבי ציון”, שעלתה ארצה ב־1881. אביו שימש שנים רבות כתב־שטח של “דבר” בגליל.
בהיותו בן שלוש עקרה משפחתו לטבריה; שם, בהיותו בן 12, צורפה כיתתו ל”הגנה”. בגיל 14 עבר לבית־הספר התיכון החקלאי ביגור, והמשיך את פעילותו בהגנה במסגרת פלוגת חי”ש מקומית. בסיום חוק לימודיו, נדרש להצטרף לפלמ”ח ולצאת לקורס ממי”ם (מפקדי מחלקות); הוא סרב, בהסבירו כי איננו מזדהה עם מדיניות ההבלגה של הנהגת היישוב ואינו רוצה להתאמן ללא תכלית. מפקדיו איימו עליו בעונשים, שלא מומשו.
עם משפחתו עקר לתל־אביב, בה סיים בשנת 1947 לימודי כלכלה בבית־הספר הגבוה למשפט ולכלכלה. חברי לח”י שלמדו עמו שמעו את השקפותיו וגייסוהו ללח”י. מתא הטירונים הועבר למחלקה ו’ וצורף בה לענף לקשרים יישוביים, שם הופעל ביצירת קשרים עם אוהדים ובקיום אותם קשרים.
התעניינותו בגיאופוליטיקה, הביאה אותו לתורה גיאופוליטית משלו, ועליה הרצה בקורסים אידיאולוגים של לח”י. בקיץ 1947, לנוכח כוונת בריטניה להסיג את כוחותיה מארצנו, הבהיר לשומעיו, כי מסתיימת הלחימה בבריטים ויש להתמקד בהכנות ללחימה בערבים על השליטה בארץ. על כך ננזף על־ידי אלדד, שכמו אחרים בצמרת לח”י דגל עדיין בנייטרליזציה של המזה”ת ובברית אנטי־אימפריאליסטית של כל תושביו. למרות הנזיפה הטיף בהרצאותיו לטרנספר של הערבים מארצנו.
משהוקמה המדינה, התגייס עודד באוגוסט 1948 – לאחר שניסה עם אחדים מחברי מחלקה ו’ להצטרף לשב”כ והדבר לא צלח בידם – לחיל־התותחנים, ולחם בחזית ירושלים. ב־1949 שוחרר מטעמי בריאות.
בשנת 1951 פרסם את תורתו הגיאופוליטית בספר “עקרונות הגיאופוליטיקה” (בהוצאת “טברסקי”). בשנת 1954 התחתן עם מי שהיתה עמו בתא הטירונים בלח”י, שרה רוזנברג (יעל).
מאז 1956 ועד 1999 היה עורך “המפעל” – במה לניהול, ייעול ופריון עבודה. עודד הקדיש את כל עתותיו לכתיבת מסכת פילוסופית, מדינית־מטאפיסית, המתארת את דמות העולם המטאפיסי, היוצרת הכוונות המתנגשות של ברואיו.
עודד נפטר ביום א’ באב תשע”ה, 17 ביולי 2015 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.
