עמרם נולד ביום כ”ט באדר תרע”ה, 15 במרץ 1915 בעיר ניראג’ האזה שבהונגריה. אביו, ישראל שפרינגר, רב ממשפחה חרדית, דאג להקנות לילד חינוך תורני. עמרם למד בישיבת הרב ז’ולדן ונחשב לעילוי.
מאז ומתמיד שאף לעלות לארץ ישראל ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה החליט לצאת לבדו למסעו אל המולדת, שערך תִשעה חדשים. בחורף הקשה חצה את האלפים והגיע לשווייץ, המשיך ליוגוסלביה, שם נחשד בריגול וכמעט נהרג. לאחר שנחלץ מיוגוסלביה, המשיך לתורכיה, ליוון ולסוריה, שם נעצר שוב ונכלא. לאחר ששוחרר, עבר את הגבול במטולה והגיע לחיפה. כאן מצא לו עבודות שונות: נשלח לעבוד בביצות החולה, חלה במחלת המלריה, עבד כמנהל עבודה במחנה דוד בחיפה, לבסוף החליט להתגייס לצבא הבריטי.
הוא השתתף בקרבות בטוברוק וקיבל את עיטור המלך. לימים, כאשר הגיע ארצה לחופשה, הושפע עמוקות ממלחמת המחתרות בבריטניה, ערק מהצבא הבריטי והצטרף אל לוחמי חרות ישראל.
עמרם היה פעיל בחיפה ובירושלים. בין השאר השתתף בפעולת רכש נשק ממחנה צבאי בריטי ובהתנקשות בנציב העליון הבריטי, מק מייכל, ביום 8 באוגוסט 1944, במבואות ירושלים. עקב הלשנה נעצר על־ידי הבריטים, יחד עם חברו שהתגורר בחדרו. נכלא בכלא עכו, בלטרון ואחר הוגלה על־ידי הבריטים בשילוח השני של עצורים מארץ־ישראל לאפריקה, שכלל 14 גולים.
הוחזק במחנות סמבל, ליד אסמרה באריתריאה, קרתאגו בסודן, וגילגיל בקניה. השתתף עם שניים מחבריו, משה דוד אייכנבוים ועזריאל לִבנת, בבריחה מן המחנה בסודן בין 15 במרץ 1945, אך שלושתם נתפסו. שב לארץ ביום 12 ביולי 1948.
בשובו מן הגלות עסק בעבודות שונות: בבניין, בקטיף, בסלילת כבישים ובחרושת – עד שמצא לו מקום כמגיה בעיתון “ידיעות אחרונות”, שם עבד בתריסר שנותיו האחרונות.
עסק בחקר המדרש והקבלה ופרסם את ספרו “זרעים לבקרים”, שהוא פרקי גבורה בתולדות העם, שליקט מספרות התלמוד והמדרש. בעיזבונו הספרותי השאיר חיבורים בתחום הקבלה ותולדות העם, אותם ציווה לפרסם עשרים שנה לאחר מותו.
שלוש אהבות היו לו: אהבת העם, אהבת המולדת ואהבת התורה. להן התמסר כל כולו, בהתלהבות, בלהט ובנאמנות.
הוא נפטר בפורים, י”ד באדר ב’ תשל”ג, 18 במרץ 1973. השאיר אשה, חמדה, ושני בנים.