שמואל בן חנה וציון נולד ביום י”ד בניסן תרפ”ח, 4 באפריל 1928 בירושלים, בשכונת הגורג’ים. בחודש אב תרפ”ט פרצו הערבים לשכונה, רצחו את האם ועקרו את אחת מעיניו של שמואל. אביו, שנדקר, מצא אותו בין גופות הנרצחים ולקח אותו לטיפול ב”הדסה”. לאחר שהחלים, גדל אצל סבתו, יתום מאם. שמואל למד בחדר, ולאחר מכן בבית ספר לבנים. יצא לקיבוץ עין גב. שם עבד בחקלאות ובבניין, כשחלק מהזמן הוקדש ללימודים וגם לאימונים וכך גוייס לנוער ההגנה. משם עבר לנהלל. ב”שבת השחורה” נשלח לקיבוץ יגור, שמרבית חבריו נאסרו, והוא נתמנה לאחראי על הכרם. כאן בקיבוץ גוייס ללח”י על ידי שליח המחתרת.

בתחילה הדביק כרוזים. היתה זו ממש משימה בחיפה ה”אדומה”. אחר עבר למחלקת הפעולות והשתתף בפיצוץ בניין מס הכנסה בחיפה. לאחר פעולה זו, נישלח לקורס לנשק ברעננה. לאחר שנתלו “שני האליהו” במצרים, השתתף בפיצוץ מיכלי הגז של חברת “של”. הפעולה הצליחה ושלושה פיצוצים חזקים מאוד האירו את שמי חיפה. באותו לילה הגיעה לחופי הארץ אוניית המעפילים “מולדת” ובכרוזי לח”י נכתב “מולדת בחיפה – אש במולדת”. העולים ראו את האש הבוערת, ושמחו, כי הרי הבריטים הם אלה שגירשו אותם לקפריסין. לאחר רצח אלכסנדר רובוביץ’, השתתף שמואל בפעולות הנקמה שננקטו נגד הבריטים. לאחר רצח ברנדוט – נעצר.

האסירים הכריזו על שביתת רעב. ביום החמישי לשביתה הגיע אליהם הרב אריה לוין והתחנן שיפסיקו את שביתת הרעב. הבחורים התנגדו ואמרו: “שחרור או מוות” ואז אמר הרב, שאם הם לא יפסיקו את שביתתם, יצטרף אף הוא אליה. שמואל שוחרר לאחר מתן חנינה כללית.

בירושלים הכיר את רחל מזרחי, אלמנתו של “יצחק”, אחד הלוחמים שנפל בעיר העתיקה והותיר אותה עם תינוק, יעקב. שמואל נשא את רחל לאִשה ונולדו להם שלושה ילדים, שני בנים ובת. לאחר מלחמת ששת הימים, עברו שמואל ומשפחתו לגור בשכונת “דחיית אל בריד”, בצפון ירושלים, שאינה כלולה בתחום המוניציפאלי של העיר. הם היו המתנחלים הראשונים. שמואל עבד במשרד החינוך, ולאחר מכן היה מפקד עתיקות ביהודה ושומרון, עבודה שעניינה אותו מאוד.

שמואל נפטר ביום ט”ו באייר תשע”ט, 20 במאי 2019 והוא קבור בהר המנוחות בירושלים.