יצחק נולד בהיידלברג שבגרמניה ביום י”ח באייר תרע”ד, 14 במאי 1914 לאביו, יוסף, שהיה רוקח, ולאִמו, ברכה לבית הלפרין. בהיותו בן שבע, נרצח אביו, והמשפחה חזרה לברנוביץ’, לבית הוריה של האם, שהיו תעשייני גומי אמידים, ולו אח. אחרי שנישאה האם בשנית, נולד לו אח שני, קוּבּה, שנספה במלחמת העולם השנייה.

עד גיל 11 למד אצל מורים פרטיים, בעברית, ורק אז החל ללמוד באופן מסודר בבית־ספר פולני ממשלתי. היה בבית”ר. את הגימנסיה סיים בשנת 1932.
ביתם היה בית ציוני. בגיל 19 עלה לארץ, כדי ללמוד בטכניון בחיפה, ובעיר זו התגורר עם משפחתו רוב ימיו.

בשנת 1934 הצטרף לאצ”ל, כמדריך בקורסים. בשנת 1936 נשא לאִשה את רחל לבית ניימן, חברתו מבית־הספר ומתנועת הנוער בפולין. בשנת 1939 השתתף בקורס קצינים של האצ”ל בפולין, ובשנת 1940, כשהתפלג האצ”ל, עבר ללח”י.

באותה שנה התמנה למפקד סניף לח”י בירושלים, ובסוף 1941 עבר לתל־אביב. היה קרוב מאד ליאיר ונפגש אתו עד יום מותו. בשנת 1942, זמן קצר אחרי רצח יאיר, הסגיר את עצמו לידי המשטרה הבריטית בחיפה, על רקע חילוקי דעות בינו ובין מפקדי לח”י. תחילה הועבר לחקירה במגרש הרוסים בירושלים, הוחזק בצינוק שליד תא הגרדום, ומשם הועבר לעכו. כעבור כמה חודשים הועבר למיזרע, ומשם ללטרון. כעבור שנה בערך של “ישיבה” בארץ, הועבר לקניה ושוחרר ממחנה המעצר ערב הקמת המדינה, בקיץ 1947.

את שירותו הצבאי עשה בחֵיל עבודות ציבוריות, אליו גויס בתוקף מקצועו האזרחי כמהנדס. אחרי מלחמת השחרור החל לעבוד בחיפה, תחילה בעבודות פקידות, אַחַר, כמהנדס בעיריית חיפה, כמנהל ה”כרמלית”, וכמנהל מחלקת הבנייה. בעירייה נשאר עד הגיעו לגיל הפרישה. אחרי פרישתו מעבודתו, הקדיש את זמנו הפנוי ללימודי ספרות באוניברסיטה. היה בעל סקרנות אינטלקטואלית וזיכרון מעולה. הצטיין בשפות, אידיש, גרמנית, פולנית, צרפתית, אנגלית ומעט לטינית וערבית. העקרונות והערכים, שעליהם חוּנך ושהיו יקרים לו מכול, מעולם לא ניסה לכפות אותם על זולתו.

ליצחק ולרחל נולדו שלושה ילדים: נורית, יוסף ומשה.

יצחק נפטר ביום ט’ באייר תשנ”ט, 25 באפריל 1999 ונקבר בחלקת לוחמי המחתרות בחיפה.