פנחס נולד בשנת 1900 בעיר לודז’ בפולין. לאחר שסיים את לימודיו בבית־הספר, יצא להכשרה בגבול גרמניה לקראת עלייה לארץ־ישראל. עלה ארצה בשנת 1920 ונשלח על־ידי הסוכנות היהודית להמשך הכשרתו בנחלת־יצחק, ליד תל־אביב. כשסיים את ההכשרה, התיישב במושבה החדשה רעננה, שם הקים משק חקלאי ובו לול, רפת וירקות.

בשנת 1927 נשא לאִשה את שרה לבית פרידמן ולזוג נולדו בן, יוסף, ובת, אסתר. פנחס היה איש לאומי מאד. הוא השתייך למפלגת הציונים הכלליים והיה חבר בהגנה. בתקופת מאורעות תרצ”ו–תרצ”ט, התנדב ועלה לישוב “חומה ומגדל”, ליד הכפר הערבי לובייה (כיום קיבוץ לביא), שתושביו היו עויינים מאד ליהודים. המקום הותקף ללא הרף על־ידי הפורעים הערבים ופונה כעבור חודשים אחדים על־ידי השילטונות הבריטים, מאחר שהיווה מיטרד בדרך לטבריה. פנחס חזר הביתה, לרעננה.

אחרי הקמתה של תנועת לוחמי חרות ישראל, עזב פנחס את ההגנה והצטרף ללח”י. הוא פעל ברעננה ובסביבותיה, בעיקר בגיוס אוהדים שישמשו כעורף הציבורי למחתרת ויסייעו על־ידי מתן מקומות מסתור ללוחמים מבוקשים על־ידי השילטון הבריטי ומקומות לאיחסון נשק וכדומה. בנו יוסף, שנולד בשנת 1933 סייע לאביו כשליח וכמקשר בינו לבין אוהדים אחרים ובין פעילי לח”י.

דעותיו הפוליטיות ופעילותו של פנחס היו ידועות למוסדות הישוב בשרון והם הציקו לו ככל שיכלו, עד כדי החרמת התוצרת שלו. יוסי בנו לא התקבל לבית־הספר המקומי ונאלץ ללמוד ב”חדר”, שלימים הפך לבית־ספר של ‘המזרחי’ (היום המפד”ל). אחר כך נשלח ללמוד בתל־אביב בבית־הספר “שבח”.

בעקבות הלשנה, נעצר פנחס וישב במחנה המעצר בשנים 1942–1943. ב”שבת השחורה נעצר שנית והפעם ישב למעלה משנה בלטרון. הוא נפטר בשנת 1973.

יוסי הבן שירת בצה”ל, בצנחנים ובצבא הקבע, בדרגת רב־סרן. בשנת 1965 נשא לאִשה את שולמית ונולדו להם בן ובת. כיום הוא גמלאי של צה”ל ולומד באוניברסיטה.