שמואל נולד ביום כ”ה באלול תרע”ב, 7 בספטמבר 1912 בעיר ברסלאו בגרמניה (לימים וורצלאב בפולין), לאביו אברהם ולאִמו פרידה לבית ברוך. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, המשיך בלימודי כלכלה מדינית ומשפטים באוניברסיטת ברסלאו וסיים תואר במשפטים. עוד בהיותו סטודנט, הצטרף לתנועת בית”ר בעירו, היה בין הפעילים בה, ונשלח כציר וחבר מזכירות בכינוס העולמי הראשון של בית”ר, שנערך בעיר דנציג בחודש אפריל 1931 וגם לקח חלק בוויכוח על תפקידה של בית”ר: שמואל סבר שתפקיד בית”ר הוא לחנך את אנשי הצבא העברי לעתיד.

חדור ברעיונות לאומיים אלה, עלה ארצה בשנת 1934 בעלייה בלתי לגלית של בית”ר והאצ”ל – “אף־על־פי”, והיה מדריך בפלוגת בית”ר בראש־פינה. באותה תקופה הצטרף לאצ”ל. בעת תקיעת השופר בכותל המערבי, שמואל נימנה עם המסייעים לתוקע. הוא המשיך בלימודיו ועשה דוקטורט בכלכלה.

עם הפילוג באצ”ל בשנת 1940 הלך עם אנשי יאיר והיה לחבר לח”י ומונה כאחראי למודיעין. הוא נחשד, נעצר ונכלא במיזרע, בירושלים ובעכו. היות ושלט בשבע שפות ובשל בקיאותו בשפה האנגלית, שימש מתורגמן במיזרע, כשראשי השלטון הבריטי באו לשאת ולתת עם קבוצת מנהיגי לח”י על הפסקת מלחמתם. שמואל נטל חלק במשלוח הראשון של 251 עצירי האצ”ל ולח”י, שהוגלו לאפריקה ביום 19 באוקטובר 1944, וישב באריתריאה ובסודן עד ששוחרר והוחזר ארצה ביום 22 באוקטובר 1945, הודות למאמציה של אמו, שהייתה פעילה בוועד למען אסירי המחתרות.

במלחמת הקוממיות התגייס לצה”ל והיה קצין מודיעין במשך כל המלחמה. ביום 16 בספטמבר 1954 נשא שמואל לאִשה את רות לבית מן ונולדו להם שני בנים: יאיר מיכאל ובועז אברהם.

במשך תקופה מסויימת הוא עבד בבנק “ברקלייס” בחיפה. לימים הצטרף למפלגת פועלי ארץ־ישראל. לאחר שחרורו מצה”ל היה ממונה על הרכוש הנטוש בצפון הארץ. בהיותו דובר ערבית, הוא הצטיין בקשריו הטובים עם בני המיעוטים. הוא עסק בענייני ציבור, היה מרצה מטעם מינהל ההסברה, ועבד כפקיד בכיר בחברת “עמידר”. בשנת 1966 התמנה ליועץ מטעם האו”ם בבנייה ממשלתית בטייוואן (פורמוזה).

שמואל נפטר ביום ח’ בתשרי תש”ל, 20 בספטמבר 1969 והובא למנוחת עולמים בבית־העלמין הישן בחיפה.