אהרן נולד בירושלים ביום ו’ בשבט תרע”א, 4 בפברואר 1911 לאביו אברהם ולאמו מלכה. עם סיום לימודיו פנה למקצוע הנהגות. עבד תחילה כנהג שכיר בקווי שרות שונים, ואחר כך כחבר קואופרטיב “המרץ”, שקיים תחבורה בין שכונת הבוכרים ושער יפו. לימים הצטרף “המרץ” לקואופרטיב “המקשר”, ואהרן שירת בקואופרטיב המאוחד את הציבור ליד הגה האוטובוס, ואת חברי אגודתו ליד הגה ההנהגה, שכן רוב שנות חברותו באגודה היה חבר הנהלתה.

אהרן נישא לאסתר ונולדו להם שני בנים: אברהם וויקטור. היה בין המבוגרים שבלוחמי חרות ישראל בעיר הבירה. היותו נתון בעול משפחה לא מנע ממנו להיות פעיל במחתרת, שכינויו בה היה דן – כשם שהיותו חבר הנהלת הקואופרטיב לא מנע בעדו לאחוז בהגה ולהעביר את בני ירושלים בבטחה בין שכונות העיר המבותרת. תחת אש אויב הוביל בחורף תש”ח נוסעים, אספקה ודלק לשכונות המנותקות, כשהוא נוהג במכונית “סנדוויץ” משוריינת.

בין נוסעי השיירה שעלתה להר הצופים ביום ד’ בניסן, תש”ח, 13 באפריל 1948, כדי להעלות להר אנשי מדע, רופאים ואחיות לאוניברסיטה העברית ולבית החולים “הדסה”, והותקפה ע”י פורעים ערבים – היה גם אהרן פררה בן ה־36. 78 חללים גבתה אותה התקפה ערבית פראית ורצחנית שנערכה לעיני כוחות בריטיים שמנעו בעד תגבורת ה”הגנה” מלהגיע למקום ולחלץ את השיירה מגורלה המר.

בניגוד לפרסומים לא שימש אהרן בתפקיד נהג אוטובוס באותה שיירה טראגית. הוא נסע לבקר את אחיו ששכב חולה בבית החולים “הדסה”. עם תחילת ההתקפה הצליח אהרן להינצל בקופצו מעבר לגדר ובכך לצאת מטווח האש – אך אז קרא לו חבר, שנלכד במשוריין בוער, לעזרה. אהרן אכן חש לעזרה, אך נפגע מכדורים ומת מפצעיו כעבור מספר ימים.

ביום ד’ בניסן, תש”ח 13 באפריל 1948, נקבר בסנהדריה. ביום ט’ בחשון תשי”ב, 8 בנובמבר 1951 הועברו עצמותיו למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים.

בנו אברהם היה זמר ידוע ואהוד. נכדו, הזמר והמראיין בטלוויזיה וברדיו אהרן פררה, קרוי על שמו.