יוסף בן אליעזר ורבקה נולד ביום כ”ו בכסלו תר”פ, 18 בדצמבר 1919, בירושלים, דור שביעי בירושלים מצד האב ודור חמישי בחברון מצד האם. האם הייתה מצאצאי הרב בעל התניא. אביה, הרב אליעזרוב, היה רבה של חברון ובמצוות הרבי נסע לבוכרה ללמד את היהודים שם יהדות.

עד גיל 14 היה יוסף תלמיד בת”ת וישיבת “עץ חיים” וישיבת חברון. אחר למד בבית המדרש למורים מזרחי. בגיל תשע הצטרף לבית”ר ירושלים והיה חבר בה עד גיל 17. בגיל 15 יצא לכיבוש עבודה בזיכרון יעקב, במחנה בית”ר. הצטרף להגנה הימנית ומטעמי קונספירציה נאלץ לפרוש מבית”ר. בשנת 1937 עם הפילוג בהגנה הימנית, הצטרף לאצ”ל. מטעם האצ”ל יצא לשרוף שדות של ערבים, כתגובה על שריפות באזור יהודי. יוסף השתתף בפעולות של ירי, הטמנת פצצות ומוקשים.

עם הפילוג, היה מראשוני לח”י ומראשי לח”י בירושלים. השתתף בשוד הבנק הערבי בירושלים, נאסר, וכעבור זמן קצר שוחרר לאחר שמנהל הבנק לא זיהה אותו. אחרי השחרור עבר לתל אביב ושם הסתתר במחתרת עמוקה. בינתיים נרצח יאיר בידי הבריטים, יוסף נאסר, ישב ב”קישלה” בירושלים ומשם הועבר לבית הסוהר המרכזי, ומשם למיזרע.

במיזרע שמרו על קשר קבוע עם אנשי לח”י בחוץ, כשתפקידם להעביר מידע, שהיה ידוע לאסירים בעכו. על מנת להעביר את המסרים החוצה, היה יוסף אוכל סיגריות כדי שעיניו יצהיבו, והוא יירָאֶה כחולה צהבת. הרופא בדק אותו, החליט שיש לו צהבת ונתן הוראה להעבירו לבית הסוהר בעכו לטיפול. שם הושם בבידוד, נפגש עם אנשי לח”י ומסר את המידע הדרוש. כעבור כמה ימים הוחזר למיזרע. אחרי־כן הועברו האסירים ללטרון וכעבור שנתיים מאסר, שוחרר למאסר בית. הוא המשיך בפעילותו בלח”י עד הכרזת המדינה ואז הצטרף להגנת ירושלים – בתנאים קשים, כמעט ללא נשק, עם כוח אדם קטן. יוסף השתתף במלחמה על ירושלים נגד הערבים, שהוסתו על ידי הבריטים.

עם קום המדינה התגייס לצה”ל, השתתף בכל הקרבות בירושלים בדרגת מפקד פלוגה, לרבות כיבוש קטמון, פריצת דרך בורמה, ועוד. בחיים האזרחיים, התמסר יוסף לעסקים וללימודים אקדמאיים וממשיך בכך עד היום.

יוסף נישא לידידה לבית אופיר, ולהם שתי בנות, נירה וריקי, ושלושה נכדים.

יוסף נפטר ביום ב’ באב תשס”ח, 3 באוגוסט 2008 והובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, ירושלים.