13/12/41
נשלח מפרידה פרידמן-ילין בתל-אביב לנתן פרידמן-ילין בסוריה
תל-אביב (שבת, כרגיל, את התאריך אינני זוכרת)
יקירי,
את מכתבי זה אני כותבת בשוכבי במיטה. אבל העובדה שאני יכולה לכתוב מוכיחה שאני מרגישה טוב.
לאחר שנסעת נכנסתי אל הרופא (כפי שהבטחתי לך). גרישה הוביל אותי אליו. הוא אמר שצריך לעשות לי ניתוח קטן ביד כפי שחשבנו. נדברתי איתו ליום חמישי לפנות ערב. רציתי שיעשה לי על נרקוזה אבל הוא לא יעץ לי ואמר שזריקה זה יותר טוב. ואמנם נוכחתי שזה באמת טוב. הניתוח נמשך רק מספר רגעים ולא הרגשתי שום כאב. אחרי הכל הסתובב לי רק קצת הראש מהזריקה. ירדתי מהמדרגות כאילו לא קרה כלום ונסעתי בטקסי הביתה. גרישה הוביל אותי. הרופא יעץ לי לשכב יומיים כי מהזריקה יכול להיות חום. כמובן אני שומעת בקולו, אף על פי שאני מרגישה טוב מאד. כפי שפקד עלי ארד ביום ראשון מהמיטה, אבל החוצה עוד לא אישר וביום שני אלך אליו לבדיקה.
שרה מתעסקת איתי, מגישה לי הכל ודואגת לי מאד. יש לי עכשו תיאבון יוצא מהכלל. כן, גם לולק מטפל בי. פיטרו אותו מעבודתו והוא שוב בבית, אבל הם כמעט שלא רבים ואני שמחה מאד כי יש לי שקט. הוא משתדל לקבל עבודה אחרת. אני חושבת שקיבלת את המכתב ששלח אליך ובו אני הוספתי כמה מלים. כן, הרופא לקח אצלי 2 ½ לא”י. הענין הכספי שסודר באופן אחר לגמרי שפיללנו. מברמן לא קיבלתי עדיין כסף, הוא עוד הכל מבטיח, אבל אותו יום שנסעת הגיע מכתב מאריה ובו מניות ל 10 לא”י. הוא כותב שבימים הקרובים ישלח את יתר הכסף, כי לא השיג יותר מניות. שלחתי לך באותו יום אקספרס על שמה של נחמה (הוספתי גם מכתב אל הבחורות) ובו הודעתי לך על זה, כי ידעתי שאתה מודאג מאד, אבל המכתב כבר לא מצא אותך על המקום. בינתים שלחתי לך גם כמה מילים במכתבו שלולק שלח אליך, ואני מקווה שכבר קיבלת את זה.
מנחמה קיבלתי אתמול מכתב ובו מבקשת את סליחתי על שלא קיבלה אותי יפה. מצטדקת בזה שהיתה נרגזת. אני מבינה אותה טוב ולא כועסת עליה, מיד אענה על מכתבה. צילינקה תבוא כנראה בימים אלה לת”א. טוב מאד. אבלה איתה קצת. גם אברהם מתעניין מאד בבואה היא כנראה באמת מוצאת חן בעיניו.
את המיטה סידרתי לעת עתה כך ששמתי את כל הקוצים שלולק הביא מתחתי ועל הרגליים אני שמה את הכר הגדול. ליום שלישי הזמנתי טפוצורר שיבוא לתקן לי את המזרון. חבל לקנות עכשו חדש, כי עולה בהרבה כסף, ואחרי התיקון גם זה יהיה כחדש.
אתה רואה שאני יודעת להסתדר. בעד ה 1.5 לא”י שחסכתי קניתי לי קצת לבנים וגם שני זוגות גרביים. עכשו לא חסר לי כלום. אני אוכלת טוב מאד. אני יושבת מעט בבית והולכת אל מכרים כדי שלא יהיה לי משעמם. ביום השני הייתי עם נחמה בקול-נוע. כמובן אני גם קצת מתגעגעת, אבל אני משתדלת להתגבר על רגש זה. הדאגה היחידה עכשו היא איך אתה מסתדר. איך אתה גר? איך אוכל? ומה היא עבודתך? האם קשה? אני חושבת שיחסר לך כסף. קח על חשבונך קצת יותר כי לי יספיק גם פחות. כשאקבל אצל ברמן את הכסף אשלם קצת חובות ובינתיים אקבל גם את המשכורת. שכר דירה כבר שילמתי.
המכרים באים אלי. אתמול היתה אצלי חנה. היא באה לקחת אותי לארוחת ערב ורצתה שאחר-כך נלך אל דוד. דחיתי את זה לשבוע הבא. גם נחמה הזמינה אותי לשבת לארוחת צהרים. גם את ההזמנה הזו לא קיבלתי לרגל מחלתי הקטנה. אחרי שחנה הלכה אתמול היה זליג ורינה. היה קצת שמח איתם וצחקנו הרבה. אברהם סיפר לי שעדינה וחיסיה תבאנה היום אלי. גם מרדכי היה. בשל כך, השבוע ויתרתי על ההתחרות האספורטיבית לרגלי מחלתי, אבל ניחמו אותי בזה שהיא לא התקיימה.
נתן, אני מחכה עכשו לבואך בקוצר רוח, ומתנחמת בזה שכל יום שעובר מקרב אותי למטרה זו. אני סופרת את הימים. אבל לאחר שתבוא יהיה הכל כל כך טוב. אני מתארת לי תמיד בדימיוני את פגישתנו. אבל גם יום זה בוא יבוא ויהיה שוב כך כמו שהיה קודם.
נתן שלי, תכתוב הרבה ולעתים תכופות, על חייך, מחשבותיך והכל, הכל כי כשאני קוראת מכתב שלך (ומכתביך הם כל כך מענינים) נדמה לי שאני מדברת איתך, ואני רואה אותך בדימיוני כחי. תבוא נתן מהר! כל המכרים דורשים חמות בשלומך ולכולם שלום.
הרבה, הרבה נשיקות חמות
שלך לתמיד פרידה
(לאריה אענה לאחר שאקום מהמטה)