ישעיהו נולד בשנת 1924 בסופיה, בולגריה בן ליעקב ודורה. מאז שנת 1939 התגורר בעיר פלובדיב. בוגר הקולג’ הצרפתי “סנט אוגוסטין” בעיר מגוריו.
מאז נעוריו, עוד בבולגריה, היה ציוני נלהב ופעיל ביותר בעיקר במסגרת תנועת בית”ר. מילא תפקידים בכירים בקן בית”ר בעירו ועסק הרבה בארגון הנוער היהודי וחינוכו לערכי הציונות וההדר הבית”רי. נטל חלק פעיל בהכנות וארגון העלייה מבולגריה והיה קשור לתנועת ההתנגדות והמחתרות (הפרטיזנים), אשר לחמו נגד הכובש הנאצי.
מיד לאחר כניסת הרוסים ושחרור בולגריה מהנאצים, היה בין הראשונים שקיבלו “סרטיפיקטים” ועלה ארצה בגפו, בגיל 20.
בארץ הצטרף ישעיהו למחתרת “לוחמי חרות ישראל”. היה פעיל ביותר בשורות המחתרת והשתתף בפעילות החטיבה הלוחמת. ביום י”ט בסיון תש”ו, 17 ביוני 1946, היה בין המשתתפים בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבת, ליד כפר עטא (כיום קרית אתא) ובפעולה זו נפגע ונהרג במקום. נטמן יחד עם חבריו בבית העלמין בחיפה, בחלקת לח”י.
לזכרו ולזכר חבריו הנופלים, הוקמה אנדרטה במבואות קרית אתא.
זכרו של שרלו ישעיה יישאר חרות בלב בני משפחתו, חבריו וידידיו כאדם המכור לרעיון הציוני ולשחרור ארצו מהכובש הזר, וישמש דוגמא ומופת כמי שהקריב את חייו למען שחרור ארצו. מזגו הטוב, יחסו החברי כלפי ידידיו, נכונותו המתמדת לעזור לזולת, ידיעותיו, השכלתו הרחבה, מסירותו לחבריו ולתנועתו, יישארו חרותים בלב כולנו.
מי שייפול במלחמת חרות
הוא לא ימות!!! הוא לא ימות!!!
עליו יבכו אימהות בתבל
ופייטן ישיר שירי אבל.
(תורגם משיר בולגרי)
