דניאל נולד בתל־אביב ביום י”ג בשבט תרפ”ט, 24 בינואר 1929 הוריו עלו ארצה מפולין בשנת 1924 ונימנו עם מייסדי המושבה מגדיאל. עסקו בחקלאות ובהמשך – במסחר. דניאל השתייך במגדיאל לתנועת “המכבי הצעיר”. למד בתיכון החקלאי בפרדס־חנה, בו התאמן בגדנ”ע. בשנת 1946 סיים את חוק לימודיו, חזר למגדיאל והצטרף ללח”י. האחראי הראשון שלו היה חרותי.
היות והיה לו רשיון נהיגה באופנוע, קיבל ממרכז לח”י אופנוע לצרכי קישור, להעברות נשק, לאספקת מזון למבוקשים שהסתתרו בפרדס ברמן, בגן־שלמה. גייס ללח”י את שאלתיאל בן־יאיר, בעל מוסד למתמודדי נפש ואז “עשה” את המבוקשים לעובדי המוסד, והם ניזונו שם.
דניאל אומן בנשק קל ברעננה בבית־הספר בו היו מתנהלים במושבה הקורסים של לח”י. גם לקורסים אלה סיפק באופנועו מצרכי מזון. ביום בו הרגו הבריטים את חמשת צעירי לח”י שהתאמנו בבית ברעננה, היה בדרכו אליהם, על אופנועו, להביא להם מזון. למראה הצבא הבריטי חזר ברגע האחרון כלעומת שבא וכך ניצל.
השתתף בפעולות רבות: בהפעלת מוקשים נגד כלי רכב בריטים ורכבות, בפיצוץ תחנת דלק צבאית ליד כפר יונה, בפיצוץ קולנוע צבאי במחנה דורה בנתניה, בניתוקי הכבל הטלפוני התת־קרקעי הסודי של הצבא הבריטי, ועוד.
לאחר פריצת כלא עכו, רכב על אופנועו כמאבטח קדמי, לפני המשאית שהעבירה שניים מבורחי הכלא מבנימינה למגדיאל. האחד הוסתר בבית אחיו של דניאל, זאב, והאחר – בבית הד”ר מתתיהו אהרון.
דניאל היה מוּכר לשוטרים היהודים במשטרת כפר־סבא כאיש לח”י. לאחר ניסיון להשחיל רימונים לתוך נושאי־ברן צבאיים, שפיטרלו בין הפרדסים, פנה אליו השוטר רוזנבלום, (בעתיד – מפקד משטרת כפר־סבא), וביקש ממנו שלא לחזור על ניסיון זה, משום שהבריטים מצרפים לכל נושא־ברן שוטר יהודי.
ביום 10 במאי 1948 התגייס לצה”ל ושרת בחיל התחבורה. השתחרר בדרגת סגן במילואים. שרת כקצין רכב בפלוגת הובלה של חיל האוויר. השתתף במלחמת סיני, ששת הימים, יום הכיפורים, ושלום הגליל.
בשנת 1950 נשא דניאל לאשה את רות לבית קוריסקי מגני־עם. להם שני בנים ובת ושִבעה נכדים. מגוריהם במגדיאל. דניאל הוא חבר במועצת הליכוד בהוד־השרון.
