ניסים, בן יצחק ואסתר, נולד בשנת 1926 באיזמיר שבתורכיה. להורים הייתה חנות מנופקטורה. מצבם הכלכלי היה טוב, האב פרנס בכבוד את משפחתו בת שבע הנפשות, האב היה בעל אזרחות איטלקית, וניסים נשלח ללמוד בקולג' סן־ג'וזף. אחד מאחיו עלה לארץ בשנת 1936. ניסים, אח נוסף ואִמו עלו לארץ
בשנת 1943. ניסים קרא את מאמריו של אברהם שטרן, יאיר, בצרפתית והתרשם מהם מאד.

בשנת 1945 התגייס ללח"י. במשך שנות חברותו בתנועה, השתתף בפעולות רבות: זכורה לו במיוחד ההתקפה, לשם רכישת נשק, על מחנה צנחנים בריטים על חוף הים בתל־אביב.

ביוני 1946 השתתף בפיצוץ בתי־המלאכה של הרכבת בחיפה. נתפס עם עוד 22 לוחמים ולוחמות במבואות כפר־אתא. בית־משפט בריטי דן את 19 הלוחמים למות בתליה. הוא ישב במשך שבועיים בצינוק, לבוש בבגדים אדומים, של נידון למוות. לאחר מאבק ציבורי קשה, הומר פסק־הדין למאסר עולם.

האסירים היהודים ישבו בכלא עכו עד להכרזת המדינה באו"ם. כשגברה המלחמה בין היהודים לערבים, הפכה הישיבה בכלא, המאוכלס באסירים ערבים רבים, למסוכנת ביותר לאסירים היהודים. הבריטים העבירו את האסירים היהודים, ביניהם את ניסים, לכלא בירושלים, שהפך גם הוא מסוכן. אז הועברו לעתלית, שהיה עד אז מחנה מעצר בלבד. לראשונה העבירו לשם גם שפוטים. הימים האחרונים בעתלית היו ימים של מתח רב, איומים, פגיעות וחיפושים אלימים של החיילים הבריטים.

ניסים, יחד עם עוד חמישה אסירים מאנשי לח"י וחמישה עצורים מאנשי אצ"ל, נלקחו כבני ערובה להבטחת שלומם של החיילים הבריטים עד לפינויים הסופי מהארץ. בני הערובה הועברו למחנה בו שכנו החיילים הבריטים בבת־גלים. ניסים וחבריו נשארו כלואים במחנה עד ליום 28 ביוני 1948, עד לצאת אחרון החיילים הבריטים מהארץ.

כשעזבו הבריטים את הארץ שוחררו האסירים על־ידי נציגי ארגון "לאסירנו" ושוטרי מדינת ישראל. ניסים, התייצב מיד להתגייס לצה"ל. מסיבות רפואיות שוחרר משרות צבאי. החל לעבוד במוסך, לאחר תקופה מסוימת התקבל לעבודה בבנק דיסקונט. בבנק התקדם והגיע לתפקידי ניהול. היה מנהל סניפים במקומות שונים בתל־אביב וסביבתה.

בשנת 1956 נשא לאִשה את רחל כהן. לזוג בן ובת ונכדים. ניסים ומשפחתו התגוררו כל השנים בתל־אביב.

ניסים נפטר ביום ל' בסיון תשע"ה, 16 ביוני 2015 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.