חיים נולד ביום ג’ בתמוז תרע”ו, 4 ביולי 1916 באוסטריה ליצחק ורחל. לאחר־מכן עברה המשפחה לגרמניה. בהיותו נער הצטרף לתנועת הספורט “בר־כוכבא”, למד בתיכון, אך נאלץ להפסיק את לימודיו עם התגברות הנאציזם. בשנת 1934 עלתה המשפחה ארצה. חיים התגייס ב־1934 למשטרה הבריטית, סיים לימודיו בבית־ספר לשוטרים, שירת בצפת ולאחר־מכן הועבר ליחידת “חופים וגבולות” של משטרת חיפה.
בתקופה זו השתתף בהברחת עולים בלתי לגליים מגבול סוריה וכן עזר בהברחת עולים מאניות שעגנו בנמל חיפה. כל זה כשהוא לבוש במדי משטרה בריטים. בשנת 1935 הועבר למשטרה העירונית בתל־אביב. הועלה לדרגת סמל, אחראי על תחנת משטרה. בשנת 1937 הצטרף לשירות הידיעות של האצ”ל ובשנת 1941 עבר ללח”י, שם קיבל את כינויו “מרגלית”.
באחת ההזדמנויות הצליח להוציא מהכספת במשרדו של עוזר מפקח המחוז היהודי, את התיק הסודי, שהכיל את רשימת חברי אצ”ל, ולהעבירו אליהם. חיים נחשד על־ידי המפקד הבריטי של נפת תל־אביב בחברות במחתרת, אך הצליח לשכנעו ב”חפותו”. כסמל אחראי בתחנת “צפון”, הצליח באחת ההזדמנויות להוציא מהמחסן ביפו ארגז ובו 500 כדורים ולהעביר 450 מהם למפקדי האזור של לח”י, האצ”ל וההגנה בנוה שלום.
ועדת המבחן לקצונה המליצה על העלאתו לדרגת קצין, אך הדבר לא התבצע בגלל התנגדות ההגנה. בשנת 1947 התמנה לאחראי על יחידה של 50 שוטרים יהודים, אשר צורפה ל־MOBILE POLICE FORCE הבריטי. בסיס היחידה היה בשרונה. הודות ליחסיו הטובים עם השוטרים והמפקדים הבריטים ושליטתו בשפה האנגלית, הצליח לקלוט ידיעות חשובות על תכניות סיור ומבצעים שונים, ומאחר שלא הייתה לו אפשרות להקים קשר עם הקשרית מלח”י, העביר את כל החומר לראש הש”י של ההגנה בתל־אביב, אפרים קרסנר (דקל). לחיים היו הזדמנויות שונות לעזור, הן באיסוף ידיעות ומסירתן והן ב”שיחרור” בחורים שנתפסו בשעת פעולה (ליל וינגייט) עם רימוני יד, כשהצליח לנטרל את הרימונים ולמלאם באדמה, מבלי שהממונים עליו ירגישו בכך. וכך המשיך, כאחראי על משמרת סיירים וכאחראי על תחנת משטרה, לקלוט ידיעות ולהעבירן באמצעות הקשרים לתועלת שירותי הידיעות של האצ”ל ולח”י.
חיים נישא לאסתר לבית שקולניק, להם שלושה ילדים ושבעה נכדים. אסתר עמדה לצדו של חיים כל הזמן, ובשעת הצורך הייתה היא עצמה מוצאת דרך להעביר את הידיעות שהיו בידיו למקורות המתאימים.
עם הקמת המדינה עבר חיים אוטומטית למשטרת ישראל והוענקה לו דרגת קצין. את שירותו במשטרת ישראל סיים בשנת 1971, בהיותו מפקד בכיר, ויצא לגמלאות.