אברהם נולד ביום י”ב באדר תרע”ז, 6 במרץ 1917 בשופרון, הונגריה. בן זקונים להוריו חנה (לבית בלומשיין) ויוסף, ואח למגדה, יצחק ויעקב. המשפחה הייתה חילונית מסורתית. אבי המשפחה היה מנהל אדמיניסטרטיבי של בתי המשפט בשופרון והאם – תופרת. הבנים היו ציונים, חברי בית”ר, והבת – קומוניסטית. היא הגיעה לדרגת אלוף־מישנה במשטר הקומוניסטי בהונגריה. האח יצחק נספה בשואה.

בעקבות אירוע אנטישמי פוטר האב מעבודתו, ועקב כך נאלץ אברהם לצאת לעבודה – בחנות בגדים – בתום שמונה שנות לימוד.

עלה ארצה בעלייה ב’ באנייה נעמי יוליה ביום 19 בספטמבר 1939. היה עצור בסרפנד תקופה מסוימת ומששוחרר הצטרף לפלוגת בית”ר, תחילה בראש־פינה, אחר בנס־ציונה. משם עבר לבאר־טוביה ועבד בבניית בסיסים צבאיים בריטים בנחל שורק. גויס ללח”י על־ידי אליהו גלעדי עם עוד שלושה חברים. הבריטים עצרו אחד מהם, ומתוך חשש שאף הוא מבוקש, עבר אברהם לתל־אביב. בדיעבד הסתבר, שהבריטים עצרו אדם אחר בשם אברהם פליישמן, ולכן לא חיפשו אחריו.

אברהם החל לעבוד במסעדות ובמשך הזמן נהיה טבח, ובתקופות הקשות סיפק אוכל לבורחים ולמסתתרים. הוא גר בחדר ברחוב גאולה, בו הדפיסו את “החזית” וכן כרוזים. היה בחדר גם “סליק” של נשק ויהלומים “מוחרמים”.

אברהם השתתף בהתקפה על מגרש החנייה של “הכלניות”, בפיצוץ המטוסים בכפר־סירקין, בהחרמת נשק מתל־ליטווינסקי, ועוד. בהתקפה על בתי־המלאכה של הרכבת עמד אברהם בראש חוליית מניחי מוקשים. על רכב הנסיגה הוא ישב שני מהסוף. הראשון נהרג מהיריות. כדור פגע בידו של אברהם, אך הוא קפץ לתעלה והיה בין הבודדים שנמלטו. קיבל עזרה ראשונה בכפר־חסידים והגיע בדרך לא דרך לרמת־גן.

בתחילת 1948 התגייס אברהם ל”צבא שבדרך” וצורף לגדוד העמק בו עשה קורס מ”כים. עם קום צה”ל, צורף לחטיבת גבעתי. השתחרר מצה”ל לאחר מלחמת השחרור.

ביום 30 בדצמבר 1946 נשא לאִשה את אביבה לבית גולד, שהייתה עדה במשפט אייכמן וחיברה את הספר “המצעד” על השואה. בשנת 1952 נולד להם הבן, גדעון ולהם נכד, שי ונכדה, חן.

אברהם התחיל לעבוד כטבח. פתח מסעדה עם שותף, אך העסק לא הצליח והוא עבר לעבוד כטבח באורון בין השנים 1954–1958. אחר כך עבד ב”קרגל” כמנהל המטבח, עד שיצא לגמלאות בשנת 1985. משיצא לגמלאות, התנדב לעבוד ב”בית יאיר” פעמיים־שלוש בשבוע.

אברהם נפטר ביום י”ט בכסלו תשנ”ט, 8 בדצמבר 1998 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.