טובה נולדה ביום י”א באדר תר”ץ, 11 במרץ 1930 בפתח תקוה, בתם השנייה של דוד, מיוצאֵי טורקיה, וכוכבה, ילידת הארץ. ביתם המסורתי היה בכפר־סבא. האב עבד בפרדסי השרון ובעיריית כפר־סבא באחזקה. רק היא מבין חמש בנות ובן הייתה פעילה במחתרת ובבית ידעו זאת. מהמעט שסיפרה לילדיה, נודע להם שהצטרפה ללח”י בהיותה בת 15. היא עסקה בהפצת תעמולה, הדבקת כרוזים, והשתתפה בפעולות נועזות כמו הטמנת פצצות והפעלתן בדרכי תחבורה של רכבים בריטים, בין השאר בפיצוץ מסילת־הברזל באזור בנימינה.

בין חבריה בלח”י נודעה באומץ לִבה, בטמפרמנט שלה וברצונה העז לבצע כל משימה שהוטלה עליה. למרות חשאיות הפעילות, היא וחבריה נרדפו על־ידי אנשי ה”הגנה” במקום, עד שנאלצו להסתתר. היא עצמה שכבה פצועה לאחר שהיכו אותה והכניסו אותה למחסן קירור. שם שהתה עד שנמצאה.

היא השתתפה במיפקד בשייח־מוניס והתגייסה לצה”ל לפלוגת הקומנדו בפיקודו של דב הבלונדיני, בגדוד 89, חטיבה 8, של יצחק שדה. היא שימשה כחובשת קרבית ונטלה חלק בקרבות בדרום הארץ: מיבצע דני – לוד ורמלה, בית־גוברין, כפר מנדה, עיראק אל מנשיה, משטרת עיראק סוידאן, יָהוּד ועוג’ה אל חפיר.

לפני כיבוש לוד, טיפלה בפצוע מגדוד 82, איש לח”י לשעבר, רפאל שמו וכינויו גד. הם התחתנו ביום 18 ביוני 1952 במסגרת צבאית קיבלו הכשרה חקלאית באפיקים, הקימו יחד עם עוד חברים את הקיבוץ “נווה יאיר”, בו שהו כחצי שנה וחזרו לשרות הצבאי. הם גרו בכפר סבא עד שהקימו יחד עם גרעין בני יוצאי לח”י את הישוב “נוה יאיר”. למרות ניסיונה כחובשת, לא הצליחה לקבל עבודה במוסדות אליהם פנתה. בשנת 1981 הגשימו חלומם ובנו ביתם בבנימינה.

בנוסף למשק הבית וחינוך הילדים, עסקה הרבה בציור ופיסול. במשך שנים יִצרה מאות רבות של עבודות אמנות באקוורל, בשמן ובחומרים שונים. עבודותיה הוצגו בתערוכות שונות וזכו לתשבחות של אנשי מקצוע. לבעלה היה בית־מלאכה מכני לעיבוד שבבים. נולדו להם שלושה בנים: יוסי, מנחם, חגי, ובת – מירי. כולם הקימו משפחות בארץ, מהם זכו לאחד־עשר נכדים.

במרס 1998 עברה טובה אירוע מוחי קשה מאד והתעוורה בשתי עיניה כתוצאה מסיבוך מחלת הגלאוקומה. למזלה שרדה למרות הסיבוכים ומצבה הקשה. טובה ורפאל עברו לגור בכפר־סבא קרוב לבניהם ובִתם.

בעלה רפאל נפטר ביום י’”ב בסיון תשס”א, 3 ביוני 2001.