אשר נולד בחודש כסלו תרפ”ב, דצמבר 1921 בעיר פינסק, אז רוסיה, בן יחיד למשה ולצפורה דבורה. קיבל חינוך דתי לאומי בבית ובחדר. אחר כך סיים בית ספר תיכון בעירו (אז כבר פולין). בהיותו נער הצטרף עם חבריו לתנועות נוער יהודיות שהתארגנו למטרת הגנה על יהודי העיר מפני ניסיונות לפרוע בהם. בסוף שנת 1937 הצטרף, יחד עם קבוצת חברים, לתנועת בית”ר בפינסק והיה לאחד מפעיליה. מפקדו ציין: אשר הינו בחור שכולו להט להקרבה למען עמו. הוא היה ערני ומוכשר, ספורטאי ובעל נטיות לספרות.
בקיץ 1938 נשלח על ידי התנועה להשתתף בקורס מדריכים, בו עבר גם אימוני נשק וגויס לאצ”ל בפולין.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939, הגיע אשר לווילנה ושהה שם זמן מה בפנימיית בית”ר. משם יצא להכשרה של בית”ר בחווה חקלאית במרגלובקה בליטה לקראת עלייה ארצה, בה למד חקלאות, התאמן בנשק וגם הדריך אחרים. משם התגלגל לקובנה שנכבשה על־ידי הגרמנים והיה חבר במועצת המלחמה של הגטו. בתקופת נדודים זו נשא אִישה, גם היא כמוהו חברת המחתרת, שנהרגה בעת פעולה בגטו קובנה. הוא ברח מקובנה, נתפס על ידי הגרמנים ונשלח למחנה השמדה, הצליח לשרוד, ברח, ובסוף 1944 הצליח להגיע לארץ־ישראל.
עם הגיעו ארצה, שהה תקופה קצרה בקיבוץ גבעת ברנר, אך עד מהרה מצא קשר אל לוחמי חרות ישראל, עזב את הקיבוץ והצטרף למחתרת. הוא עבר קורסים לנשק ומיד צורף לחטיבה הלוחמת בה השתתף בפעולות קרב נגד הבריטים.
בוקי הוא זה שמצא אותו בקיבוץ והביאו אליו לתל אביב. אשר היה איש עניו וצנוע, אוהב אדם ומוכן לעזור בכל עת. מספרת רחל א. שהייתה אז בהריון על טוב לבו, כאשר בוקי היה עסוק, יכלה לסמוך אך ורק על אשר, שהיה בן בית אצלם והיה לה לעזר רב עד נפילתו.
ביום י”ט בסיון תש”ו, 17 ביוני 1946 היה אשר בין המשתתפים בהתקפה הגדולה על בתי המלאכה של הרכבות במפרץ חיפה. הכוח התוקף הצליח להשמיד את המיתקנים בשטח בתי המלאכה בהתאם לתכנון. ואולם, בעת נסיגת הלוחמים במשאית, נתקלו במארב בריטי של שריוניות שפתחו עליהם באש תופת.
11 לוחמים נהרגו ו־23 נלקחו בשבי, חלקם פצועים, ביניהם גם בנות. אשר נפצע קשה, ומאחר שלא זכה לטיפול רפואי כלשהו, מת תוך זמן קצר מאבדן דם.
אשר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה, בחלקת לח”י.
