פלדמן אשר אוסקר – “גדליה” – עדות מפי ש. קולודני שהיה מדריכו בבית”ר בפינסק

ש. קולודני, מתוך ספר פינסק

אשר אוסקר פלדמן – “גדליה” נולד בחודש כסלו תרפ”ב, דצמבר 1921 בעיר פינסק, אז רוסיה, בן יחיד למשה ולצפורה דבורה.

ביום י”ט בסיון תש”ו, 17 ביוני 1946 היה אשר בין המשתתפים בהתקפה הגדולה על בתי המלאכה של הרכבות במפרץ חיפה. הכוח התוקף הצליח להשמיד את המיתקנים בשטח בתי המלאכה בהתאם לתכנון. ואולם, בעת נסיגת הלוחמים במשאית, נתקלו במארב בריטי של שריוניות שפתחו עליהם באש תופת.

11 לוחמים נהרגו ו־23 נלקחו בשבי, חלקם פצועים, ביניהם גם בנות. אשר נפצע קשה, ומאחר שלא זכה לטיפול רפואי כלשהו, מת תוך זמן קצר מאבדן דם.

אשר הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בחיפה, בחלקת לח”י.

אשר’קה פלדמן

מאת ש. קולודני שהיה מדריכו בבית”ר בפינסק.

מתוך ספר פינסק, חלק ב’ דף 548.

באדיבות הנהלת ארגון יוצאי פינסק-קארלין, יאנוב והסביבה.

דמותו עומדת מול עיני. עלם צעיר עם עיניים יוקדות, טובות וקפדניות גם יחד. קורן חדוות חיים, כולו לוהט למעש והקרבה.

הנני זוכר אותו משחר ילדותו בהצטרפו לשורות בית”ר, בהיותי מדריכו. הוא היה בולע כל מילה על ארץ ישראל. תפישתו והתמצאותו היו בולטים ביותר.

לאחר עלייתי ארצה שמעתי עליו סיפורים. שמעתי על מסירותו לתורת ז’בוטינסקי ועל פעלו להחדרת רעיון ההכשרה הצבאית.

לא קיוויתי לראותו לאחר השואה. אולם הוא ניצל ולאחר תלאות מרובות הגיע ארצה.

באחד הערבים, בבואי מן העבודה לביתי, נתקלתי בחצר הפנים חדשות, אשר נראו לי בכל זאת מוכרות. בטרם הספקתי לשאול, מי הוא, נפל על צווארי בנשיקות ותרעומת הססנית בקולו: “האם שכחתני? הרי אני אשר!”. נזכרתי: עמד לפני גבר יפה-תואר במלוא אונו, אותן העיניים הטובות והחייכניות – אשר’קה!

קיבלתיו כקבל אב את בנו. ישבנו ערב שלם ושוחחנו. סיפר על השואה וההרס, סיפר על תלאותיו וקורותיו. בריחתו ממצודת קובנה ממקום ההשמדה הנאצי המפורסם לדראון, על ימים ארוכים ושחורים במחנה ההשמדה, על קדושים וטהורים, שהלכו בדרכם האחרונה לנגד עיניו – לכבשנים. הוא התבגר בים עינויים ודמעות.

כשנפרד ממני שאלתיו על תכניותיו, והצעתי לו את עזרתי. אם יהיה זקוק לה. תשובתו הייתה אופיינית לו: לא חסר לו כלום, הוא מאושר. בא ארצה לקיים נדרו מלפני שנים: ללחום ולפעול למען גרוש השלטון הזר ושחרור הארץ. היו אלה דברים, שיצאו מלב לוחם קשוח, שקיננה בו אש הנקמה על הדם הטהור שנשפך, ועל ששערי הארץ נסגרו בפני בני משפחתו ועמו.

הוא ראה בשלטון הזר שותף במלאכת החנק וההשמד, וחיפש פורקן לרגשי אשמתו, שהשתלבו ברצון עז לפעול לשינוי פני הדברים בארץ.

נתחוור לי, שאשר’קה, צעיר נעים-הליכות זה, נמצא בין הלוחמים הנועזים במחתרת – “לוחמי חרות ישראל” (לח”י). בלכתו ביקשתיו לבקרני לעיתים תכופות, והוא ענה בעליזות: זה תלוי בגורמים שונים… מאז לא ראיתיו עוד.

זמן קצר לאחר פגישתנו, קיבלתי ידיעה שהוא השתתף באחת הפעולות של המחתרת – התקפת בתי המלאכה של מסילת הברזל בחיפה, ונפל חלל.

בבית העלמין בחיפה, על מצבת קבר אחים, חרות שמו “גדליהו”. הבן היחיד , שהיה פאר בית אביו. שריד ממשפחה יהודית, שניצל ממרחץ בדמים הנאצי ונפל על אדמת המולדת. לא זכה עד כה, כי שמו האמיתי – אשר פלדמן , יחרת על מצבת הזכרון.