אברהם היינץ נולד ביום א’ בטבת תרפ”ג, 20 בדצמבר 1922 בעיר טפליץ שיינאו שבצ’כיה. היה בן יחיד להוריו יצחק (אוטו) וחנה (אלפרידה). סיים בית ספר עממי ושתי כיתות המשך של בית ספר למסחר. עלה ארצה באוניה “קטינה”, בעלייה בלתי לגלית, בפברואר 1939 ושהה כשנתיים בחברת נוער בחולדה. עבד במשק, בטרקטור ובנוטרות ומשם עבר לבאר טוביה. עם השלמת הכשרתו החקלאית עבר לתל אביב. עבד במפעל לצמר גפן בגבעת הרצל ולמד בשיעורי ערב בבית הספר “מונטיפיורי”, מתוך שאיפה להיות מהנדס מכונות.

באפריל 1941 התגייס לצבא הבריטי, לפלוגת התובלה 462 שכללה חיילים ארצישראליים. כחלק מההכנות לקראת פלישת בעלות הברית לסיציליה, הצטרפה יחידתו לשיירה ימית שהותקפה ב-1 במאי 1943 ליד מלטה וארינפורה, האונייה עליה היה עם יחידתו, נפגעה מאש מטוסי האויב. אברהם היה בין המעטים שניצלו מהתקפה זו. כששהה באיטליה התנדב לחֵיל הקומנדו שפעל ביוגוסלביה ועבר קורס צנחנים. כעבור שנה חזר ליחידתו המקורית, בה שירת עד לשחרורו ב־1946. לאחר השחרור עבד כנהג מונית.

מלחמת המחתרת של לח”י שבתה את לִבו והוא הצטרף לשורותיה. השתתף בפעולות החטיבה הלוחמת של לח”י, ולימים שירת במנגנון הקבע שלה.

במאי 1948 התגייס לצה”ל במסגרת חטיבת לח”י. שירת בחטיבה 8, גדוד 89, גדוד הקומנדו, כמפקד מחלקה בפלוגה א’ של “דב הבלונדיני”. השתתף בקרבות מבצע “דני” של הפלוגה, שנלחמה ביהודיה, טירה ובבית נבאללה. ביום 11 ביולי 1948 קיבל אזהרה באלחוט, שייסוג מפני כוחות עדיפים של האויב, וסירב. “הרוצה אתה שהאויבים יבואו לתל אביב?” שאל. תחילה נפצע פצע קל בידו והוסיף לפקד על שלושה זחלים. בשעה שניסה לתקן זחל שהתקלקל, נפצע פצע אנוש ונפטר ביום ד’ בתמוז תש”ח, 11 ביולי 1948. חבריו מספרים שמילותיו האחרונות היו: “מולדת, מולדת”. הוא נטמן בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

בפקודת היום של המטכ”ל מיום 29 בספטמבר 1949 הוענקה לוֹ דרגת סגן.