מכיוון שלבניין היתה חצר סגורה שבה חנו כלי רכב, הוחלט להחדיר לאליה מכונית תופת. אחד השוטרים שעבדו במקום סיפק מידע מבפנים ואנשי מחלקה ו’, מחלקת הידיעות, ערכו תצפיות מבחוץ וכך התגלו והתבררו הנוהג של כניסת המכוניות, אופן החנייתן ותנועתם של אנשי הבולשת. עוד ביררו מתי יהיה הזמן העדיף לביצוע הפעולה והמחלקה הטכנית הכינה את המטען, בו הותקן שעון עצר. למקרה חירום הותקן גם פתיל ליד דלת הנהג, כדי שאם ישתבש דבר מה, יהיה אפשר לפוצץ את המטען ישירות.

לראש צוות ההתקפה נבחר יעקב פנסו – “גואל”. כמו בהתקפה על שרונה, גם כאן היה צורך בהסוואה, ערמומיות ואומץ רב. על מנת לחדור למתחם, הוחלט שגואל יתחזה לקצין בריטי וינהג ברכב משטרה בריטי. בתל אביב הוחרמה משאית של חיל האוויר הבריטי והועברה צפונה, לבנימינה. למחרת, ביום הפעולה, אנשי המחלקה הטכנית ובראשם ראובן אביבי – “רוב’קה”, צייר במקצועו, צבעו את המשאית כך שתדמה לרכב משטרה ובמקביל הוכנו עבורה המסמכים הדרושים. לאחר מכן, הועמסו על הרכב 400 ק”ג חומר נפץ ורסיסי מתכת, שכוסו בשמיכות משטרתיות.  

אנשי הפעולה יצאו לדרך בשיירה של שלושה רכבים – המשאית שעליה מטען הנפץ, נהוגה בידיו של גואל, לבוש במדי שוטר בריטי, ועוד שני רכבים בהם ישבו לוחמים נוספים שנועדו לאבטח את הפעולה ולחפות על נסיגתו של גואל: רוב’קה, יעקב בן טוב – “קולחוזניק”, יהודה לוי – “שמואל”, ראש המחלקה הטכנית של לח”י ומומחה לחומרי נפץ וחבלה,  צבי פיגלביץ – “רמי” ודוד שומרון – “עלי”.