אברהם פיירברג בן סוסי וחיים, נולד בשנת 1926 בטרנסילבניה, בעיר Oradea (אורדיה). לאחר מלחמת העולם הראשונה המקום היה בשליטת רומניה, אך בשנת 1940 העיר חזרה להיות חלק מהונגריה. משפחתו של אברהם הייתה דתית עם קשר חזק לציונות.
בן 17 אברהם עובר לבודפשט ללמוד מסגרות. במרס 1944 הגרמנים כובשים רשמית את הונגריה ומטילים שלטון נאצי-פשיסטי ומכניסים את היהודים לגטאות. אברהם שומע על כך ומבקש לחזור הביתה להיות עם אמו ואחיו. המנטור שלו, שאצלו גם התאכסן, אמר לו שאם יחזור ישלח למוות, והציע לו להישאר, לשאת את בתו ולהיות תחת חסותו. אברהם סרב. נאמנות למשפחה הייתה ערך עליון עבורו. המנטור הלבישו במדי ״צלב החץ״ ושלחו לדרכו. כשהגיע לאורדיה, ביקש להיכנס לגטו, השוטר שראה אותו במדים ניסה לעצור בעדו, הוא התעקש, ואז הורם המחסום והוא נכנס לגטו.
אברהם שולח עם משפחתו לאושוויץ במאי 1944. הדבר האחרון שזכר הוא, שאמו אומרת לו ממש לפני שנשלחה לתאי הגזים, שמור על יהודה זיסי. אחיו הקטן. אחיו נפטר לאחר שבועיים מטיפוס ותחושת אשם ליוותה אותו כל חייו. באושוויץ הוא עבד בבית חרושת לחומרי נפץ. אברהם הפך לבן חסות של מנהל העבודה הפולני בבית החרושת, שבוי מלחמה, שחלק עמו את מנות הצלב האדום שקיבל ממשפחתו. לקראת נובמבר 1944, צעד בצעדת המוות והגיע למחנה הריכוז בוכנוואלד.
בשנת 1945, לאחר שחרורו ממחנה הריכוז, אברהם עלה לארץ ישראל, והגיע עם עלית הנוער לקיבוץ גבעת ברנר. משם עבר לירושלים, ועבד בבית חרושת לתנורי ׳פרידמן׳ שהבעלים, יהודי חרדי מיוצאי הונגריה, אמצו כבן.
כשנשאל אברהם מדוע הצטרף למחתרת ענה, שיום אחד טייל במרכז ירושלים וראה שוטר (אנגלי) חובט במקל נער יהודי. זה החזירו לאושוויץ, והוא נשבע שלא ייתן לזה לעבור. הוא פנה לשמריהו פרידמן שיקשר אותו לארגון מחתרת. וכך הגיע ללח״י.
בשנת 1947 הצטרף ללח״י. פעילותו התמקדה בגוש דן בפיקודם של יעקב גרנק “דב” ואפרים פירסטנברג “פיסקה”. השתתף בקרב על דיר יאסין.
בשנת 1949 נישא לאסתר והם התגוררו בתל אביב. עבד בחברת חשמל ובחברת שח”ם, באיראן ובארץ. גאוותו המקצועית הייתה בהרכבת המשאבות של המוביל הארצי.
אברהם היה אדם ברוך כישרונות ובעיקר שחקן שחמט מחונן. בימים הקשים של הצנע השלים הכנסה ממשחקי שחמט. אבל מעל הכל, היה אדם צנוע, אוהב ומשפחתי, שביקש להשאיר מאחוריו את השואה. באמצע שנות החמישים עשה ניתוח פלסטי להסרת המספר מזרועו. הוא אמר: “נולדתי מחדש בבוכנוואלד” צניעות ואהבה הייתה המורשת שהנחיל לילדיו.
אברהם נפטר ביום כ”ה בסיוון תשס”א, 16 ביוני 2001 והובא למנוחות בחלקת לח”י בבית העלמין ירקון. על מצבתו חרוט המשפט: “משורה משחרר רק המוות” (יאיר)
