שלמה נולד בתרע"ה, 1915 בעיירה וורונובה שליד וילנה, בבית יהודי בו השבת וחגי ישראל נשמרו ונחגגו, כשקולות שירה בוקעים מבית משפחת פייקובסקי. בשבתות ובחגים היה הבית מלא פעילות של תנועת בית"ר, שזה מקרוב נוסדה. שלמה למד בתלמוד תורה, ובהיותו בן חמש כבר למד תרבות עברית בבית־הספר, ובערב למד בישיבת אישישוק, מקום מושבו של ה"חפץ חיים".
בגיל 13 הצטרף לקן בית"ר שבוורונובה ויותר מאוחר התמנה כמדריך קבוצת "הנשרים". בשנת 1932 נבחר שלמה להיות הצעיר הבית"רי הראשון שיצא להכשרת בית"ר. הוא הצטיין בארגון וחיזוק הפלוגה ופעל כמזכיר הגדוד. בהיותו בן 20, קיבל הוראה להתכונן לעליה לארץ, אך בהגיע הזמן, נאלץ לוותר על מקומו לטובת חבר שנקלע למצוקה והיה צורך לחלצו.
שלמה התגייס לצבא הפולני והיה היהודי היחיד מבין 20 קלעים מצטיינים. בהגיע זמנו לעלות ארצה, ביקש ממשפחתו שיתלוו אליו, כי חשש שאחר־כך יהיה כבר מאוחר. המשפחה לא נענתה, ושלמה עלה על אנייה והפליג לארץ ישראל. לאחר טלטולים בים בתנאים קשים. אניית המעפילים בה נסע טבעה. הוא עלה על ספינה אחרת והגיע סוף־סוף לחופי הארץ ונחת בכפר ויתקין. הוא הצטרף לקבוצות בית"ר ברחבי הארץ, עבד בפרדסים, ובסופו של דבר הגיע לתל־אביב.
בשנת 1941 התחתן עם שושנה, ובשנת 1943 הצטרף לשורות לח"י. בינתיים נולדו לזוג שני בנים. שלמה השתתף בפעולות רבות ונאלץ לחיות לילות רבים מחוץ לבית. שושנה הצטרפה ללח"י עם כל משפחתה, כשהיא מאפשרת לחברי מחתרת מבוקשים להסתתר בדירתה. לכן זכתה לכינוי "האמא של המחתרת". הוריה של שושנה גרו בצריף גדול ומבודד בצפון תל־אביב, והצריף שימש כמחסן נשק וכמקום אימונים. נוסף על פעילותו המיבצעית, השתתף שלמה גם בגיוס חברים ללח"י.
בשנת 1949, לאחר רצח ברנדוט, נעצר בירושלים יחד עם חברי לח"י אחרים. הוא ישב חצי שנה במעצר. לאחר שחרורו בחר לעבוד ב"הסתדרות עובדים לאומית", כדי לעזור למצוא מקומות עבודה לחברי המחתרת. הוא אף מונה כבורר יחיד בסכסוכי עבודה בענף הבניין. בין השאר עסק באיסוף כספים להקמת בנין "המסד", כיהן כחבר מועצת תנועת החירות וגייס כספים לתמיכה בחברים.
בשנת 1952 נולד לו ולשושנה אשתו בן שלישי, עמי (נולד ביום העצמאות).
לאחר צאתו לגימלאות, המשיך לעבוד בהתנדבות ב"בית יאיר" וב"מצודת זאב".
שלמה נפטר בשבוע בו חל חורבן בית המקדש, ביום ג' באב תשמ"ז, 29 ביולי 1987 והובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
