אשר בן נחמה ויצחק פייס נולד בלודז’, פולין, בשנת 1923. בשנת 1924 יצאו ההורים וארבעת ילדיהם לווארשה ומשם לקונסטנצה, ולבסוף לארץ ישראל. למשפחה היה רישיון עליה לארץ, כי האב הוזמן לעבודה כנגר אצל מר קריניצי, שהיה בעל נגריה ולימים נבחר לראש עיריית רמת־גן במשך שנים רבות. בארץ נפטר אחד האחים שלא עמד בתלאות הדרך. לימים נולדו עוד שני אחים: אביגדור ומשה. המשפחה גרה מרבית הזמן ברמת־גן, והייתה ממקימי שכונת נחלת־גנים.

אורח החיים בבית הקטן היה מסורתי וציוני. האב עבד במקצועו, הילדים למדו ועזרו לפרנסת המשפחה, לקיום מצוות של נתינה ועזרה לזולת. אשר היה עמוד התווך בבית. הוא ואחיו לא היו דתיים, אולם הערכים שספג בבית גיבשו אצלו יחס של כבוד להורים, תוך הקפדה על אורח חייהם ומנהגיהם כשהיה במחיצתם.

היה איש ספר. קרא פילוסופיה, מאמרים ושירה. לימד עצמו ואחרים. הרבה לשיר מזמורי חג, שירי חלוצים ונוער, ידע לכתוב, לאסוף אמרות נאות ודברי חכמה. היה שנון במחשבתו ובדיבורו, ושהייה במחיצתו הייתה חווייה מפרה ובלתי נשכחת. בשלב מסוים בחייו חלה בקדחת קשה, התגבר והמשיך לשאת בנטל.

אשר התגייס ללח”י. השתתף בפעולות קרביות, ביניהן החרמת נשק ממחנה צבאי בריטי בחולון. את סודו לא גילה לאיש. למשפחה נודע הדבר כאשר נעצר ונשלח למחנה המעצר בעתלית, משם הועבר ללטרון, שם שהה למעלה משלוש שנים. משפחתו תמכה בו ודאגה למחסורו בכלא.

כאשר שוחרר מבית־הכלא, התקשה מאד להסתגל לקצב החיים שהשתנה. הוא ניסה בכל כוחו להשתקם בעבודה והקמת משפחה, אך הדבר לא עלה בידו.

מקומות עבודה מאורגנים סרבו לקבלו בגלל עברו בלח”י. כך מצא את עצמו עובד עבודה פיזית כקבלן שרברבות, זמנו לא היה פנוי להשלמת הלימודים, אלא מוקדש לפרנסת ההורים הקשישים ולמציאת קורת גג לעצמו. אשר נישא פעמיים, התאלמן, ונותר ערירי.

הוא סרב לדבר על תקופת המחתרת. הרבה לקרוא, היה ביקוֹרתי ומאד מתוסכל נוכח ההתפתחויות במדינת ישראל.

אשר נפטר ביום י”א בסיון תשנ”ד, 21 במאי 1994 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.