ישראל, בן יוסף ברוך ורייזל שושנה, נולד ביום ג’ בטבת תרפ”ט, 16 בדצמבר 1928 בקלן שבגרמניה למשפחת רבנים חרדית. במשפחה היו 10 אחים ואחיות. לאחר עליית היטלר לשלטון, עזבה המשפחה את קלן וחזרה לפולין, מקום מוצאה. לאחר שהשיגו סרטיפיקטים, עלו לארץ ישראל והתיישבו בתל אביב. המשפחה התקשתה למצוא מגורים ורק תושיית האם עזרה. בני המשפחה המשיכו לקיים בארץ אורח חיים חרדי. האב עסק בעבודות שונות כדי לפרנס את המשפחה ולאפשר לבניו המשך לימודים בישיבה. עם פתיחת נמל תל אביב, פתח שם מזנון, אותו ניהל עד לסגירת הנמל. המזנון הפך “בית וועד” לבאי הנמל ועסקני העיר ומקום מפגש ידוע ומוכר לוותיקי העיר.

ישראל למד בישיבה בפרדס חנה, שם התארח כתלמיד ישיבה, אצל משפחת פרוינד. בשובו לתל אביב המשיך ללמוד ב”ישיבת תל אביב”. ישראל היה תלמיד מהיר תפיסה, הצטיין בלימודיו, בחוש ההומור שלו ובמזג נוח וחביב. אהב להתבדח, לצאת לטיולים ופיקניקים, בהם היה הרוח החיה. בישיבה גויס ללח”י. שניים מאחיו היו חברי ההגנה ואח אחד היה באצ”ל. במשפחה לא הגיעו להסכמה פוליטית ולכן לא העלו ביניהם נושאים אלה. ישראל היה חובב ספורט ופעיל ביותר במכבי הצעיר, בקבוצת “מולדת”. ישראל נתפס על ידי הבריטים בעת הדבקת כרוזים ונשלח למחנה המעצר בלטרון. במחנה ארגן התעמלות בוקר לעצורים. כששוחרר מהמעצר חזר לפעילות ספורטיבית ופוליטית.

הוא החל להדריך נוער של לח”י ברעננה. מיד עם הכרזת המדינה, הגיע כשאר אנשי לח”י, למחנה בשייח מוניס והתגייס לצה”ל. שובץ לחטיבה 8, גדוד 88, המסייעת, או כפי שֶׁכּוּנָה – “יחידת המרגמות הכבדות”. שירת כסמ”ל מרגמות בקרבות בנגב. שבועיים לפני שנפל, ביקש חופשה קצרה כדי לבקר אצל אחד מאחיו, חייל שהיה פצוע ומאושפז בבית חולים.

ישראל נפל בקרב בעת מבצע “חורב” לסילוק הצבא המצרי מתחומי ישראל, ביום כ”ז בכסלו תש”ט, 29 בדצמבר 1948, נר שלישי של חנוכה, יומיים לפני יום הולדתו ה־20. נקבר ברחובות, ביום 31 בדצמבר 1948. אחד החיילים שספד לו סיפר, שישראל התנדב להישאר בעמדה במקומו של בעל משפחה, כדי שזה יוכל להישאר יותר בבית.

למשפחת פיבקו נפל בן נוסף, אחיו של ישראל, אהרון אליעזר, איש הגנה שהיה בן 24 בנופלו.

בשנת 1952 ערכו “מכבי הצעיר” ערב לזכרו ושמה של פלוגת “מולדת” שבה היה במשך זמן רב הרוח החיה, הוסב ל”פלוגת ישראל”. כן הוכנה חוברת לזכרו.