יהודה גרשון פטרון, “בן ציון”, נולד בליל הסדר, ט”ו בניסן תרע”ט, 21 במרץ 1919 בוורשה שבפולין לר’ משה מרדכי וחנה הי”ד, משפחה חסידית שומרת דת ומסורת, על כן קיבל יהודה חינוך חרדי. כבר בגיל צעיר נכבש יהודה בקסמיה של תורת ז’בוטינסקי אך עם זאת רצה גם לשמור על זיקתו למורשת בית אבא, לכן הצטרף לתנועת הנוער “ברית חשמונאים”, תנועה זהה לבית”ר אך בעלת צביון דתי.

ביום ז’ באלול תרצ”ט, 22 באוגוסט 1939, הצליח יהודה להגיע ארצה באופן בלתי לגאלי באנייה “פאריטה” במסגרת עליית “אף על פי” שאורגנה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. המסע של יהודה ארצה היה ארוך ומלא תלאות, עם זאת הצליח גם להביא עמו ספר תורה, מתנת התנועה בפולין לתנועה בארץ ישראל.

יהודה נעצר על ידי הבריטים יחד עם שאר המעפילים של האנייה ושהה כעשרה ימים במחנה סרפנד (צריפין). תמיד נהג לומר: “הגעתי לארץ ישראל בפרשת השבוע “כי תצא למלחמה על אויבך” ויצאתי מן המאסר הבריטי בצריפין בפרשת “והיה כי תבוא אל הארץ””.

בשנת תש”א (1941) גויס יהודה  ללח”י על ידי חברו וגיסו לעתיד אריה רוזנזון, המכונה “יצחק”. בביתו בבני ברק (כיום רחוב ירושלים 40) הוחזק סליק של המחתרת. במקביל יהודה השתתף באימוני נשק של לח”י בחורשת “זיכרון מאיר” בבני ברק, וכן בפעולות רבות שארגן חברו הטוב מנחם אנגל, המכונה “יהודה”, שמטרתן לסייע לחברי לח”י שברחו ממעצר.

בשנת תש”ב (1942) נשא יהודה  לאשה את כרמלה לבית שטרן (נפטרה בשנת תשס”ז – 2007), נולדו להם שני ילדים, מאירה שטיין והרב משה פטרון. לפרנסתו עבד יהודה בבית החרושת “קונאס” לחריטת ברזל בתל אביב.

לאחר ההתנקשות של חברי לח”י בשליח האו”ם, הרוזן השוודי פולקה ברנדוט, נאסר יהודה עם עוד חברי לח”י אחרים וישב תקופה ממושכת בבית הסוהר. במלחמת השחרור רותק למקום עבודתו שהוסב ליצור נשק לצה”ל. יהודה שירת שנים רבות בחיל ההנדסה. לאחר סגירתו של בית החרושת שבו עבד ולאור עברו כחבר לח”י, התקשה יהודה למצוא עבודה במקצועו ועל כן פנה לעיסוק פרטי ופתח חנות בבני ברק.

יהודה נפטר ביום ו’ באלול תשע”ג, 12 באוגוסט 2013, בדיוק 74 שנים מיום עלייתו לארץ ישראל שהיה עבורו יום הולדתו השני. הותיר בת ובן, שמונה נכדים ונינים. הובא למנוחות בבית העלמים סגולה פתח תקוה.