יפה נולדה בשנת 1928 בחיפה לאִמה פנינה ולאביה אברהם נחמני. היא למדה בבית־הספר לבנות מזרחי וספגה את רוח אהבת העם והמולדת. עוד בשנות לימודיה עקבה בעניין אחר החדשות בכל הנוגע למלחמתה של מחתרת לח”י בשלטון הבריטי בארץ, והזדהתה עִמה, כשעמדה על דעתה, הצטרפה ללח”י.
כצעירים וצעירות רבים בגילה אשר הצטרפו ללח”י, היא הוצבה במחלקת הנוער והופעלה, בעיקר בהדבקת כרוזים ועיתוני ‘המעש’ בחוצות העיר חיפה, בשעות הערב המאוחרות, ובחלוקת חומר הסברה. פעילות זו הייתה כרוכה בסיכון רב, באשר דרשה מחברי המחתרת לחשוף את עצמם ברבים. לא אחת קרה שהמדביקים נעצרו על־ידי שוטרים או בלשים, או אף הוכו בידי אנשי ה”הגנה”. יפה נודעה לכל חבריה במחתרת כבחורה רצינית ואחראית, שהייתה מסורה בלב ונפש לתנועה ולמטרותיה וששה למלא כל תפקיד שהוטל עליה, ואף מן המסוכנים ביותר.
היא גייסה למחתרת לח”י את אחותה טובה, שהייתה צעירה ממנה בשלוש שנים. יפה נשלחה לתצפיות על יעדים שונים של הצבא והמשטרה הבריטים לצורך תיכנון פעולות התקפה עליהם. באחד המקרים אף שותפה בהתקפה על מחנה צבא קטן בכרמל הצרפתי, ליד “סטלה מריס”, שם התמקמו הצנחנים הבריטים, שכונו בשם “כלניות”, בגלל הכומתות האדומות שחבשו. יחד עם חבריה למיבצע, הטילה יפה רימונים לעבר המחנה. היא הוכיחה נחישות ואומץ ללא סייג. כן השתתפה בפעולת “בתי המלאכה” כמניחת מוקשים.
לאחר פעילות אינטנסיבית זאת נחשדה על־ידי השלטונות ונאלצה לנטוש את בית הוריה ולרדת למחתרת. היא החלה ללון מחוץ לביתה, אצל חברי המחתרת, ועל־ידי־כך מנעה את מאסרה.
לאחר החלטת האומות המאוחדות, בכ”ט בנובמבר 1947 על חלוקת ארץ־ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית, פתחו הערבים, אשר סרבו לקבל את החלטת האו”ם, בהתקפות על הישוב היהודי בכל רחבי הארץ. בתקופה זו ה”הגנה”, האצ”ל ולח”י פעלו נגד הערבים ויפה השתלבה בפעולות אלה. לאחר הכרזת מדינת ישראל והקמת צה”ל, התגייסה יפה לצבא ושרתה בחטיבה 8 במשך כל המלחמה.
אחרי המלחמה נישאה לדוד פולק ולזוג נולדו שלושה ילדים (בת אחת נפטרה). להם שִשה נכדים. יפה עבדה במשך שנים רבות כפקידה בבתי־הזיקוק במפרץ חיפה.
יפה נפטרה ביום ו’ בתשרי תשס”ד, 2 באוקטובר 2003