אחת מהמטרות להרחקת העצורים לאפריקה הייתה לנתק כל קשר ביניהם לבין חבריהם ולהשיג אפקט פסיכולוגי חד משמעי כי השלטונות חזקים יותר מה”מורדים”, לכן הגירוש לווה, בין היתר, בהשלכת כל חפציהם של העצורים טרם עלייתם למטוס, איסור הכנסת עיתונים או רדיו למטוס ואיסור על קשר דואר עם המשפחות.

 

חודשי המעצר הארוכים בלטרון, סרפנד ובאפריקה לימדו את העצורים שיש לקיים משטר חיים שישמור על הבריאות הפיזית והנפשית שלהם והיה ברור כי העצירים הם היחידים שיוכלו לדאוג לעצמם בלי להפוך למלשינים ומשרתי שלטונות המחנה. המכנה המשותף בין העצורים היה רחב ביותר וכולם בעלי מוטיבציה להיאבק למען הקמת מדינה יהודית. לכן, נבחרו סופרוויזרים בנושאי תרבות והוקמה מערכת עיתון “חדשות היום – אסמרה ואריתראה”, שהתפרסם חמישה ימים בלבד מיום הגעתם למחנה! העיתונים נכתבו ביד עד שנת 1947 בה קיבלו מכונת כתיבה. שם העיתון השתנה בהתאם למיקום המחנה – “בגלות אסמרה”, “בגלות סודאן”, “בגלות קניה”. תחילה הדגש היה על ענייני המחנה ובהמשך גם לקט מהעיתונות העולמית.

 

הקשיים היו רבים, אפילו להשיג עיפרון לא היה עניין פשוט, לרבים מהעצורים לא היו אפילו בגדים לגופם.אחד מעובדי המטבח הצליח לקבל בדל עיפרון בגודל 2-3 ס”מ תמורת שאריות מרק. כמה יקר היה ערך העיפרון הזה שבמצב אחר היה נזרק לפח.

 

בתמונות: מערכת העיתון הראשונה – מימין: דב רובינשטיין, ישעיהו רוזנברג, יוסף ויניצקי, דב מילמן, ברוך ויניצקי. ידיעות היום, בגלות אסמרה, בגלות סודן.