גואל נולד ביום כ”ט בסיוון תר”ף, 15 ביוני 1920 בתל־אביב להוריו יצחק וחנה עוזרי. לגואל שני אחים ושלוש אחיות.
בשנת 1936 גויס להגנה הלאומית (לעתיד ‘הארגון הצבאי הלאומי בארץ־ישראל’) והיה פעיל עד לפילוג בשנת 1940, כשנותק הקשר עמו. בשנת 1942 פנה אליו אברהם תהומי, שהיה בשעתו מפקד ההגנה הלאומית, לצאת למשימה מיוחדת: מאחר שגואל היה דובר ערבית ויכול להתחזות לערבי, הוטל עליו לגייס עוד שני אנשים בעלי תכונות דומות, לשליחות מודיעינית בבירות שבלבנון.
גואל גייס את ידידו אהרן יפת ואת יהודה ירימי. הם צויידו בתעוד ערבי ובלבוש מתאים והוסעו במונית לביירות. פעולה זו תואמה עם אנשי צרפת החופשית בלבנון והם עמדו בקשר עם נציגם בבירות מוריס פישר. אולם, מקץ שלושה שבועות, הודיע להם איש הקשר שהם חשודים על־ידי הבריטים כמי שברחו מבתי־סוהר בארץ־ישראל. לאחר עימות עם קצין בריטי בכיר, עדותו של קצין משטרה יהודי מהארץ כי אין אלה המבוקשים, ועדותו של נהג המונית שהסיע אותם, הובהרה אמנם הטעות, אך בזה גם הסתיימה שליחותם והם הוחזרו ארצה.
בין השנים 1942–1944 גואל שרת בצי הבריטי כשנה וחצי לסירוגין, עד שפגש את גאולה כהן ב־1944, חזר לפעילות בלח”י ונשאר לצמיתות בארץ.
גואל נפטר ביום ו’ בחשון תשע”ה, 30 באוקטובר 2014 והובא למנוחות בבית העלמין ירקון.
הוא הועסק בכל הפעילות השוטפת, עבר קורסים והשתתף במבצעים רבים, ביניהם: הנחת מוקשים בכבישים נגד רכב צבאי והפעלתם, הנחת מטען על פסי הרכבת ופיצוצו, החרמת כספים ויהלומים במלטשה בפרדס כץ ובבורסה ברחוב לילינבלום, החרמת כספים בבנק דיסקונט ברחוב יהודה הלוי בתל־אביב ובבנק ברקלייס ברחוב אלנבי, פיצוץ גשר נעמן, התקפה ופיצוץ בנין האינטליג’נס בסימטה ליד רחוב יפו תל אביב, בו נהרג מייג’ור דורן, התקפה על שדה התעופה בכפר סירקין, בה פוצצו 9 מטוסי ספיטפייר של חיל האויר המלכותי ואחרים.
בצה”ל שרת בחיל־הים, כאחראי על חדר המכונות.
בשנת 1950 גואל נשא לאישה את מרגלית לוי (גם היא חברת לח”י) ולהם שלושה ילדים: איתן (אביגדור) נולד בשנת 1951, אורית בשנת 1954 וגליה בשנת 1959.
לאחר קום המדינה, עבד גואל כארבע שנים בצי המסחרי הישראלי ולאחר זאת כפקיד בעיריית תל־אביב–יפו עד צאתו לגמלאות בשנת 1985 בהיותו בן 65.