מנחם נולד למשפחה דתית בירושלים ביום י”ז באלול תרצ”ב, 18 בספטמבר 1932, דור שביעי בארץ. הוריו – שרה ונח.

למשפחה היו בת וארבעה בנים, והתגוררה במקור ברוך. אביו היה פקיד בת”ת וביקור־חולים. מנחם למד בתלמוד תורה “עץ חיים”, בהנהלתו של הרב אריה לוין ז”ל. בשנת 1945, בגיל 13, עבר ללמוד בישיבת “עץ חיים” בבני ברק והתגורר בפנימיה של הישיבה.

בהיותו תלמיד בישיבה, בשנת 1946, גויס לנוער לח”י וכינויו היה “גדעון”. השתתף בהדבקת כרוזים. לימים, השתתף בקורס טכני לנשק קל בפרדס־חנה. הלימוד בקורס כלל לימוד על אקדחים, תת־מקלע ומקלע “ברן”. כאשר נודע למנהל הישיבה על פעילותו של מנחם בשורות לח”י, סולק מהישיבה. מאז שהה במחנה, בפרדס ליד פתח־תקוה. המקום בו השתתף בקורס לנשק. מפקד המחנה מינה אותו לשומר על המחנה. בראשית 1948 השתתף בשמירה על הישוב התימני שליד כפר אברהם, מול כפר ערבי.

בערב פסח תש”ח, בתקופת המצור על ירושלים, צורף לשיירה שהתארגנה בקיבוץ חולדה, כמלווה עם נשק. השיירה יצאה לכיוון ירושלים לפנות בוקר. בשיירה זו השתתפו מספר כלי רכב של הלח”י (מכוניות פרטיות, משאית ומשוריין). הנהג של המשוריין היה משולם מקובר, שהתגורר בירושלים. בדרך הותקפו על־ידי ערבים והמשוריין חצץ והגן על המכונית הפרטית בה נסע, עד שהגיעו לשער הגיא, שם נתקלו במחסום אבנים והותקפו משני העברים בנשק חם. נתקבלה פקודה לצאת מהמכונית ולתפוש עמדות, וכך נלחמו כל שעות היום. לפנות ערב נעצר לידו המשוריין שליווה את השיירה ואסף אותו. במשוריין היה גם פצוע, שהובא לטיפול בקיבוץ מעלה החמישה, לאחר־מכן המשיכה השיירה לירושלים, ומנחם שב לבית הוריו.

בירושלים המשיך את פעילותו והיה במחנה לח”י בשייח באדר. בשנת 1950 גויס לצה”ל ותיפקד כמדריך בחיל התותחנים. בשנת 1952, לאחר שחרורו מצה”ל, עסק בעבודות שונות.

בשנת 1954 נשא לאִשה את פנינה ברנדויין (אחותה של יעל בן־דב). במשך השנים השלים את השכלתו הבסיסית ולמד במכללה טכנולוגית הנדסאות מכונות, ולאחר־מכן בקורס מורים־הנדסאים, תוך כדי עבודתו במפעל ממשלתי, עד שפרש לגמלאות. לפנינה ומנחם בן אחד ונכדים.