אשר נולד ביום ל’ באדר א’ תרפ”ט, 12 במרס 1929 בירושלים בשכונת בתי מילנר, הגובלת עם השכונות מאה שערים ובית ישראל. אביו, אלתר בנימין צבי, עלה ארצה מרוסיה הלבנה בעלייה השלישית בשנת תרפ”א, יחד עם החבורה שהקימה את קיבוץ עין־חרוד, אולם לא יצא להגשמה, אלא נשאר להתגורר בתל־אביב. אִמו, אהובה (ליבע), לבית פדר מיוחסת לבעל התני”א. בשנת 1928 עברה המשפחה לירושלים.

האב עסק בעבודות בניין ושיפוצים. המשפחה היתה דתית ובה שני אחים ושלוֹש אחיות. האח הבכור, יהודה, היה כלוא בידי הבריטים כחבר אצ”ל ובמלחמת העצמאות נפל בקרב.

אשר גדל בשכונת כנסת א’ ולמד בישיבת “עץ חיים”. את השכלתו היסודית בלימודי חול רכש בשיעורי ערב ב”דורש ציון”. בגיל 11 הצטרף לבית”ר וב־1945 התגייס ללח”י. כאן עסק בהדבקת כרוזים ובהפרחתם במקומות ריכוז של ציבור גדול, היה אחראי על מחסן בו אוחסנו כרוזים ושלושה אקדוחים. לאחר פרוץ קרבות מלחמת העצמאות, צורף למחנה “אלדד” בליפתא ואַחַר למחנה “דרור” בטלביה והשתתף בקרבות לכיבוש נוטר־דאם, דיר־יאסין, ובהתקפה על עין־כרם. נפצע בידו, פציעה הגורמת לו עד היום קושי, בין היתר גם בכתיבה.

אחרי ההתנקשות ברוזן ברנדוט, כאשר חברי לח”י בירושלים נעצרו ורוכזו במחנה “שנלר”, סרב לעלות על המשאית שהייתה אמורה להובילם ליפו (ובהמשך לעכו). בדרך זו הצליח להימנע ממעצר והתגייס לצה”ל.

בשרותו הסדיר עבר קורס נהגים ושובץ לחיל התחבורה. שוחרר בשנת 1951 והמשיך לשרת במילואים ביחידת מרגמות כבדות עד .1970 לאחר שחרורו משרות סדיר, החל לעבוד בבית־ספר לבנות “סליגסברג” כחצרן, ופרש בשנת 1984. לאחר־מכן עבד ב”בית האמנים” עד 1994, ומאז הוא בפרישה מוחלטת מעבודה ועיקר התעניינותו נתונה לכדורגל.

בשנת 1960 נשא לאִשה את רחל לבית ידגר, עוזרת לגננת, ילידת ירושלים אף היא. לזוג בת ובן ונכדים והם מתגוררים בירושלים.