תמר סגל מוהליבר נולדה בארץ ישראל ביום ז’ בטבת תר”צ, 7 בינואר 1930, בשם מטילדה, ליוסף בן פנחס ויפה-בלה עוזיאל. שלושת אחיה של תמר – דבורה, משה וגבריאל נולדו בסלוניקי ועלו לארץ בשנת 1920 על מנת להגשים את הרעיון הציוני עליו חלם יוסף בן פנחס עוזיאל. אביה של תמר עסק בסלוניקי בכתיבת מאמרים לשבועונים ציוניים, ערך את ביטאון הפדרציה הציונית “לה איספיראנסה” (‘התקווה’) עיסוק שהיווה עבורו כלי להפצת הציונות.

משעלתה המשפחה ארצה המשיך לשלוח מאמרים לעיתונות היהודית בסלוניקי בהם סיפר על המתרחש בארץ, במטרה לשכנע את קוראיו לעלות לארץ ישראל, הקים אגודות ציוניות ביניהן ‘אגודת בני ציון‘, אשר גייסה תומכים רבים שתרמו ממרצם וכספם לטובת העשייה הציונית. תמר גדלה על ערכי רוח הציונות.

בשנת 1946 בהיותה בת 16-17 בעת לימודיה ב’גמנסיה הרצליה’, גויסה לפעילות מחתרת לח”י בתל אביב.  במסגרת גיוסה לתנועה היא כונתה “תמר” – שם ישראלי שהחליטה לאמץ. כחלק מתפקידיה במסגרת לח”י היא עסקה בגיוס תחת פיקודה של חיסיה ראובני “אלינוער” וכן שימשה כקשרית. במסגרת תפקידה העבירה הודעות כתובות ומסרים בתוך הארגון וחבריו.

מטילדה – תמר שהייתה צברית מלידה ראתה בתפקידים שהוטלו עליה שליחות כיון שמשחר ילדותה גדלה על ערכי הציונות, הייתה מצויה בכתבות אותן שלח אביה לעיתון בסלוניקי על מנת לשכנע ולגרום לקהל הקוראים לעלות ארצה.

לאחר קום המדינה התגייסה לצה”ל והצטרפה לחטיבה 8 גדוד 82.

ביום 9 במרץ 1997 אושרה זכאותה של תמר מטעם משרד הביטחון לענוד את אות הלח”י ועיטור על”ה.

תמר עסקה בהוראה משך 40 שנים, הייתה מורה מן השורה הראשונה בעלת מעוף, דמיון, יצירתיות, ידע עצום ומקור השראה למורים צעירים, היוותה דמות מופת בקרב תלמידיה שזוכרים אותה בהערכה עצומה עד עצם היום הזה.

תמר הכירה את בעלה משה סגל מוהליבר, שמוצאו מצפת, בעת שירותה הצבאי ולהם שתי בנות מיכל ודיתי.

תמר נפטרה ביום ט”ו באייר תשע”ה, 4 במאי 2015.