משה צבי נולד ביום ו’ בשבט תרס”ד, 23 בינואר 1904 בפולטאבה שבאוקראינה לאביו אברהם מרדכי הלוי סגל ולאִמו חנה לאה בת נחום מנקין. למד בחדר ובישיבות מיר וליובאביץ’. כשהקומוניזם השתלט על המדינה, לא יכול הבחור הצעיר לקבל עבודה, כי לא השתייך לנוער הקומוניסטי. אבל הוא מצא לו עיסוק במתן שיעורי תורה בחשאי ובארגון קבוצה מבין “צעירי ציון” ו”החלוץ”, אותם הוציא להכשרה בכפרים היהודים שליד ניקולאייב ואודיסה.

בשנת 1924 עלה עם הוריו לארץ־ישראל. כאן עבד בבניין, בבית־חרושת למוזאיקה ולשיש, כפועל חקלאי, כשומר בדרום, בעמק הירדן ובירושלים. תקופה קצרה עבד גם במשרד הוועד הלאומי. בשנת 1931 נשא לאשה את רחל בת שלמה יעקב קורובסקי. משה צבי עשה להגנת הישוב היהודי בארץ ולחם על זכויותיו ועל חרותו הלאומית.

בשנת 1926 השתתף בהפגנה ליד הכותל המערבי. במוצאי יום הכיפורים תרצ”א (1930), היה הראשון להפרת האיסור המנדטורי לתקוע בשופר ליד הכותל המערבי, וזאת למרות השמירה הכבדה של עשרות שוטרים בריטים במקום. הוא נאסר מיד והובא ל”קישלה”, אך שוחרר בהתערבות הרב הראשי לישראל, הרב קוק, אשר התרגש מאוד ממעשהו האמיץ. משה צבי היה חבר בארגון ההגנה ובמאורעות תרצ”ו היה אחראי על הגנת צפון תל־אביב. הוא השתתף בהפגנות נגד גזירות השלטון המנדטורי.

בשנת 1937 הוא יסד את “ברית החשמונאים”, ארגון נוער דתי לאומי, ועמד בראשו עד להתפרקותו עם קום המדינה. הוא הצטרף לאצ”ל, ולאחר הפילוג ב־שנת היה חבר המפקדה בו. כעבור זמן קצר הצטרף ללח”י, היה אחראי על סניף ירושלים ופעל רבות לגיוס חברים, בעיקר מקרב חברי “ברית החשמונאים”. בביתו מצאו מסתור בורחי לח”י מבית־הסוהר.

אחרי קום המדינה, יצא להתיישבות בכפר חב”ד, הקים משק חקלאי, ובמקביל שימש כמזכיר הכפר ועשה רבות לבניינו ולהרחבתו. הוא התמנה למזכיר המועצה האיזורית עמק לוד ופעל באיגוד צעירי חב”ד. לימים היה מפעילי קבוצת “נאמני הר־הבית”. במשך השנים פרסם כמה כתבים: “יומני השומר” מתקופת היותו שומר בגליל (ב”דואר היום”), “הגיגים על מחשבת היהדות” (בירחון “החשמונאי”), וכן כתב בעיתונים יומיים.

למשה צבי שלושה בנים וארבע בנות, ונכדים.

משה צבי נפטר ביום הכיפורים, י’ בתשרי תשמ”ו, 25 בספטמבר 1985 והובא למנוחות בבית־העלמין בהר־הזיתים.