שיתוף

14.1.1942

ילדתי,

קבלתי אתמול את מכתבך מיום 2 לחודש זה. לאחר “המקלחת הקרה” של המכתב הקודם הייתי מאושר לקרוא את מכתבך זה. כפי שאת רואה, אינני כל כך גרוע, כפי שחשבת ואף לא קרה אתי כלום. פשוט – הדואר והדרכים המשובשות. אני מבקש אותך, קטנתי, שלהבא תזכרי את המקרה הזה ולא תתרגזי ללא צורך. אינך חייבת לדאוג לי כלל. באמת אינני נתון בשום סכנה, אני חי בתנאים טובים, מרגיש את עצמי מצוין, אני בריא. למה, איפוא, לדאוג? היי בטוחה, שהכל בסדר אצלי ואני חושב, שגם באהבתי אותך אינך מפקפקת. אילו היתה אפשרות, הייתי עף כעל כנפי נשרים, מרחק של מאות קילומטר, כדי לראותך – ולו יהי אף לרגע קט – לחבקך ולנשקך לפחות נשיקה אחת. הו, כמה אני כבר מתגעגע לזה! אולם נעזוב כרגע את הרגשות.

שמחתי לקרוא, שקבלת כבר את המשכורת. טוב שלא תצטרכי לדאוג שוב לפרוטה. כתבתי לך באחד המכתבים הקודמים, שעצתי היא לבל תחזירי את המחצית השניה להופיין בפעם אחת. לקיום יותר מידי טוב, גם כן אין צורך. אינני חושב, שהוא נמצא במצוקה כספית. אולם את במקום יודעת יותר טוב את התנאים ותעשי כפי שאת מוצאת לנכון. אני דואג לדבר אחד: שישארו אצלך כמה לירות, כדי שלא יחסר לך במקרה של הוצאה דחופה בלתי-צפויה. לראובן ונחמה טוב שתחזירי את ההלוואה. אשר לפלדלייט, לא יכעס עליך, אם תתני לו שתי לירות לחודש. נקווה, שבזמן הקרוב תקבלי משכורת יותר גדולה ויהיה לך יותר קל “להסתובב”. אני חושב, שענין זה יתברר בימים הקרובים ואודיע לך מיד כשיוודע לי. לאברהם הייתי חייב באמת 20 גרוש (לקחתי אצלו באותו יום שישנו אצל הגברת) וטוב שהחזרת לו. בכלל, אני רואה, שאת ראויה לתפקיד של מיניסטר-הכספים. חושבני, שאילו היה לך הרבה, היית יודעת להוציא באופן מועיל ומסודר…

ביחס לקניות: לו היית יכולה להרשות לעצמך, היה טוב מאד, אילו היית קונה איזה מלבושים בשבילך. חליפה נחוצה לך מאד. אולי כפי שאני רואה מהדין-וחשבון שלך, אין לך אפשרות. בכל-זאת, היה טוב שתתקשרי עם יצחק. אולי היה הוא יכול לקבל בשבילך אריג לתשלומים: נניח למשך שלושה חדשים. אני יודע, שהחנויות אינן מזדרזות עכשו לתת סחורה לתשלומים, אולם בהשתדלותו של יצחק אולי היית מקבלת. תבדקי את הדבר ותכתבי לי על-כך. יודע אני, שאת שומרת היטב על הבגדים שלך ואת נראית בהם טוב מאד. אולם הייתי מרוצה מאד, אילו הייתי רואה אותך בחג הפסח בלבוש חדש.

מה שאני אקנה פה? נעלים אבחר לפי ראות עיני. אני מקווה , שטעמי ימצא חן בעיניך. אזמין גם שמיכה טובה, אקנה פרימוס ועוד איזה דברים קטנים. חושבני, שיספיק לי כסף לכל הדברים האלה. בשבילי אקנה לי נעלים, אולם לא לימות החול. זה יהיה למזג-אויר טוב. לפי שעה כאן גשמים והבוץ גדול. אני נועל את הנעלים השחורות. הסוליות כבר כמעט נקרעו. כשאהיה בפעם הבאה בחלב אתן סוליות חדשות עם מסמרים. מלבד זה לא נחוץ לי כלום. יש לי מה ללבוש כאן ויותר אין לי צורך לפי-שעה. וכשאבוא ארצה – נראה.

אני מרוצה מאד, שאת מבלה טוב את הזמן. יפה מאד מצדו של הופמן, שהזמין אותך. מה אצלו? האם הוא נשאר בארץ או עומד לצאת למצרים? כתבתי לו מכאן גלויה. מתי הוא מתחתן? תמסרי לו ד”ש ממני, כשתראי אותו. עם מי את הולכת ל”סמדר”? הנה את רואה, שיש גם איזו תועלת בזה, שאת לבדך? תארי לעצמך, מתי היית מוציאה אותי כדי ללכת ל”סמדר”? אני באמת שמח, שאינך צריכה לשבת כל הזמן בבית. וכשאבוא לחופש, נסתגר שנינו בחדר ולא נראה שום אדם במשך יום שלם. נהיה רק שנינו. נשוחח על הכל, נספר איש לרעהו כל מה שנצטבר במשך הזמן.

רב תודות לך על דרישות  השלום המפורטות מכל הקרובים והמכרים. שמחתי מאד על הצלחתו של אברהם בהתחרות. הוא חברה-מן ואני מאחל לו הצלחה מרובה. מצד שני אני מצטער על מצב בריאותו הרעוע של אריה: אבל אני בטוח, שהוא נושא באומץ את סבלותיו ושבמשך הזמן יחלים מחליו. גם לנחמה כתבתי גלויה ואני מקווה, שקבלה אותה. האם יש לה עבודה? ואהרן – העובד הוא? אני שמח שאסתר הקטנה מתפתחת יפה. תמסרי להם דרישות-שלום ממני בכל פעם שתראים. מה עם זליג? האם העבודה בצבא היא הסיכוי היחיד שלו, או שיש לו גם איזה סיכויים אחרים? באמת לבי-לבי עליו. הרי כנראה מצבם איננו מזהיר ביותר. על מה הם חיים במשך כל הזמן? ורינה – העובדת במשהו? מה עם זליג בכלל? העודנו “יוצא דופן” כמו שהיה ונותן חומר לבדיחות והלצות עליו? וירחמיאל – ההתחיל כבר לעבוד? מהי משכורתו שם? ואיך מרגישה חנה בעבודתה? דוד, כפי שאת רואה, יודע להסתדר. אינני מקנא בו, חס וחלילה. חושבני, שאני – על אף הכל – מסודר יותר טוב ויש לי הסיכויים הטובים ביותר לעתיד, עד כמה שאפשר לדבר על עתיד בימים טרופים אלה. תמסרי שלום לכלם.

לא כעסתי עליך, קטנטונת שלי, שכתבת רק שורות מספר “בהזדמנות”. בכלל אינני כועס עליך אף פעם. הצטערתי רק, שמוכרח הייתי להסתפק בשש שורות שלך, בשעה שרציתי לקרוא מכתב יותר ארוך. אני מבין היטב את הסיבות. לפיכך אני שבע-רצון עכשו, כשאני מקבל מכתב ממך. הוא ארוך ומפורט. הייתי מרוצה מאד, אילו הייתי מקבל יום-יום מכתבים כאלה.

השמחה שלך, שאחזור מהר מאד לא נתקיימה, לפי-שעה ואני מקווה, שכרגע חלפה הסכנה. יש סיכויים, שהעבודה תתרחב. אף-על-פי, שגם אני משתוקק לראותך ולהיות אתך יחד, אני בכל זאת שמח שאינני מפסיד את העבודה. לא בנקל כל כך קיבלתיה והייתי מצטער מאד, אילו הייתי מפסיד אותה בנקל. אני פה שבע-רצון ואף האוכל טוב מאד עכשו, אני אוכל לשובע וחושבני, שהבראתי. אני מרגיש את עצמי באמת מצויין. הייתי שבע-רצון אילו הייתי יודע שאת אוכלת לא יותר גרוע ממני. גם לישון חם לי מאוד ואני מצטער, שלקחתי כמעט את כל השמיכות מהבית.

כתבי לי איך פתרת לבסוף את שאלה הדירה. האם לולק נשאר באותה הדירה או לא? מה עם העבודה שלו? איך סודר הענין בינו ובין שרה? האם כבר היה הגט? האם את פוגשת את שרה לפעמים? איפה היא נמצאת? תמסרי להם שלום.

תמסרי שלום גם לגרישה וגם לרוזה ואהרן. אני באמת שמח, שהעניינים ביניהם מסתדרים, שסוף-סוף ילך כל אחד מהם בדרכו.

כתבתי לך כבר על הכל. אני מחכה בקוצר רוח למכתביך. אני תקווה, שהם יגיעו באופן קבוע ושיהיו ארוכים. הרי עכשו הם משמשים לי תחליף במקומך וכשמגיע מכתב ממך, אני נושם את נשימתך. קבלי אלפי נשיקות ממני

תמיד שלך נתן

פברואר 2024
יום ראשוןיום שנייום שלישייום רביעייום חמישייום שישישבת
28
29
30
31
1
2
3
4
אזכרה שנתית לאברהם שטרן - "יאיר"
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
סיור בפלורנטין ומוזיאון לח”י
1
2

הצטרפו לרשימת התפוצה

האם מכיר / קשור לחבר לח"י?