10.1.40 ווילנה
מרלין היקר,
מכתבך מיום 24 בדצמבר – הרגיל – נתקבל בקובנה ב- 7 בינואר. אני קיבלתי אותו ב-8. אתמול נסעתי לקובנה וגביתי את תמורת 500 הפרנקים, שמסרת לא’ גופמן. את מכתבו של ווקסמַן מסרתי לוולְפֶּרְט. הוא אמר שיעשה חשבון מדויק ויחזיר לי את הכסף בשעורים. כפי המשוער יעלה החשבון ל-70 לוט בערך. אני מודה לך רב תודות בעד הכסף. היא יקרה ל שבעתים כי אני יודע, שמצבך הכספי איננו מזהיר לגמרי. ובקשה לי אליך: אל תשלח לי יותר. אין צורך להתאמץ בשעה שהכסף נחוץ לך עכשו להוצאותיך המרובות, שנסיעתך קשורה בהן. ואני מקווה, שלא אמות פה. אולי בינתים יתקבל הכסף מאת אברשה. הוא כתב לי, ששלח ע”י בנק אמריקאי 30 לירות בשבילי, בשביל מנחם ובשביל קלרמן. על 1500 הפרנקים, שהוא כתב לך, הוא איננו מזכיר במכתבים אלי. כנראה היה בדעתו לשלוח, אבל לא שלח לאחר שהחליט לשלוח ע”י הבנק האמריקאי.
כשבאתי אתמול הביתה מצאתי את מכתבך מיום 1 לינואר – בדואר אויר. על המעטפה ישנה חותמת=הדואר מיום 3 בינואר. משמע, שהמכתב היה בדרך רק 6 ימים. השתדל גם את מכתביך הבאים לשלוח ביום שני לשבוע, כי כנראה ישנו ביום הרביעי אוירון. אחרת המכתב היה מונח שבוע ימים עד שיהי אוירון שני.
ראשית=כל אני מודה לך מקרב=לב על ברכותיך לרגלי חתונתנו. גם פרידה וגם אנוכי שמחנו מאד לקבל את ברכותיך. הלוואי ותקוימנה. והלוואי שנזכה לשמוח כולנו יחד, כשעם ישראל יגאל מענותו ומצרותיו. הלא זה בלבד נותן לנו כוח להיות ולסבול ולקוות לימים יותר מענינים מאלה של עכשו.
את הידיעה על צאתך לאמריקה קבלתי לפני 10 ימים מאת אברשה. שמחתי מאוד. עוד אינני מוסר לעצמי דין=וחשבון על תפקידך, אבל אני בטוח, שהוא חשוב באמת ומאחל לך שתצליח בכל מעשיך ובדרכך. ויחד עם זה אני מודה לך על המחמאות הרבות והסגולות היקרות שהענקת לי בטובך במכתביך. אע”פ דאני יודע את נטיתך להגזים, מצאתי בהן ספוק ידוע דווקא בימים אלה, כשאדם הולך בטל ונוטה להכנע לתסביך=של=נחיתות. (אגב על נטיתך להגזים: רק פעם אחת לא השפיעה עליך נטיתך זו – בשעה שדברנו בוורשה על רווחיו של אברשה. אתה הערכת אותם ל-40-50 אלף. אני הערכתים בפה ל=150 אלף ובלב להרבה יותר. נדמה לי שהערכתי אני היתה במקרה זה הרבה יותר נכונה משלך).
על האפשרות לצאת מפה: אני מודה לך על הבטחתך לטפל בענין כשתגיע למקום. אני בטוח, שתעשה כל מה שיהיה באפשרותך. אולם ביחד עם זה אני רוצה שתבין את המצב: אני בטוח שהשכן המזרחי שלנו יצא בסוף המלחמה בשן ועין. אבל לפני=כן כנראה תכנסנה ארצות=הצפון למלחמה ואז לא תהיה לרוסיה ברירה אחרת, אלא להכנס עם צבא גדול לארצות הבלטיות. תבין שבמקרה זה כבר אי=אפשר יהיה לחשוב על אפשרות איזו שהיא לצאת מפה. לפיכך יש לפי=דעתי למהר. אני מקווה, שעד האביב לא יהיו באזור הזה שום שינויים מכריעים. העיקר הוא – לצאת מפה עד האביב. אם זה יהיה אפשרי, יהיה טוב מאד. לאן לנסוע: כמובן שהייתי רוצה לעלות ארצה. קבלתי אתמול מכתב מאת יאיר, שהודיעני כי משתדלים למדי. עד כמה השתדלות זו תשא פרי קשה לנחש. הרי זה תלוי קודם=כל באנגליה…מצד שני משתדל משהו לעשות בשביל אברשה. לפני שבוע דברתי אתו, טלפונית מקובנה (הוא קרא לטלפון מבוקרשט). אברשה הבטיח להשתדל בדבר פספורט של פנמה בשבילי. אם יעלה בידו – אכין את הכל כדי לצאת מפה ובינתים אחכה לידיעות ממך. אם תהיינה תקוות לסידור חיובי באמריקה, אזנח את הענין הזה ואשתמש בו רק בשעה שהמצב יעשה מסוכן ביותר.
על השתדלויותיך: לפי דעתי תוכל לעשות משהו בשבילי באופן כזה – תקבל בשבילי הזמנה ממערכת של איזה עתון. הםם צריכים לאשר, שאני נחוץ להם לעבודה, הם מתחייבים להעסיק אותו וביחד עם זה – איני דחה שום איש ממקום=עבודתו. שמעתי שעל יסוד אישור כזה אפשר לקבל ויזה אמריקאית.
בענין החפצים שלך אני מתענין. מחר אכתוב מכתבים אחדים גם לגברת, גם לגברת שרלוט. העיקר הוא, שקשר=המכתבים עם וורשה נעשה בזמן האחרון קשה מאד ויש אומרים, שמכתבים לגמרי אינם מגיעים. בכל=זאת אשתדל לעשות משהו בשטח זה ותקוותי שאצליח. כשתהיינה לי ידיעות – אכתוב לך לכל מקום שתמצא.
בדבר הצלת איש מוורשה: אני יודע על שתי דרכים: 1) לעבור באופן בלתי=חוקי את הגבול הגרמני=סוביטי והגבול הסוביטי=ליטאי. עכשו, זה הרבה יותר קשה מאשר לפני חודש ימים. בכל=זאת עוד באים אנשים גם עכשו. 2) לקבל בעד האדם הזה סרטיפיקט. על=יסוד זה הוא מקבל וויזה איטלקית ורשיון מאת ה”גסטפו” לעזוב את שטח=הכיבוש. – אני אשתדל להוודע , אם אפשר לסדר דבר כזה עד היאס=ליטא. דע שאפשר לקבל בשבילו רשיון להכנס לליטא, אם תהיה בשבילו פה וויזה צרפתית. כתוב לי את שמו של האדם הזה ואת כתבתו המדויקת. אולי אוכל להתקשר אתו.
קומפלט של די טאט: של העתון היומי מצאתי אצל הסוכן שלנו בווילנה. חסרים רק גליונות 40 ו=48 מהתקופה בשעה שיצאו פעמים בשבוע עוד לא מצאתי. יתכן, שקומפלט כזה נמצא בארץ=ישראל.
את דרישות=השלו מסרתי לכולם. הכל מודים לך ודורשים בשלומך. את בגין [סודו] ראיתי. כשאראה אותו אבקשו לכתוב. היחסים ביננו אינם יותר גרועים ולא יותר טובים משהיו בוורשה. הוא כמובן נשאר ישר ובעל-מצפון כמו שהיה קודם. בדרך כלל לא נשתנו האנשים. המריבות הולכות ורבות. לונדון שולחת בכל יום מברקים הסותרים אחד את השני. כשמקבלים שם מברק מאת מובשוביץ, מכריעים את הכף לטובתו. כשמקבלים מברק משופמן = מכריעים לטובתו וכו’ וכו’. התוצאה: הם עושים עצמם ללעג ולקלס.
בוורשה נמצא עוד ר’ לוי יונגסטר ומשפחתו. הוא מקווה לאפשרות לצאת דרך איטליה.
את הגברת שִילִיט ראה קְרַלְמַן בהיותו בוורשה. היא בריאה ואצלה הכל בסדר. אם תשלח לי את כתבתה המדויקת, אכתוב אליה. הקשר עם וורשה עכשו כמעט נורמלי. אפרוש בשלומה – בשמך ואודיעך את תשובתה.
בדבר החפצים שלך: בשעה שהתכוננתי לצאת מוורשה, טלפנה גב’ שיליט והודיעתני שמפאת מותו של חותנה (או חותנתה – אינני זוכר כבר בדיוק) היא לא יכלה לטפל בהעברת החפצים. לדאבוני הרב לא יכולתי כבר גם אני לטפל בזה. אינני יודע, אם הבית שבו גרת עודנו עומד או נחרב. הגב’ רצתה להתענין בזה, אבל לא ידעה את הכתובת. הודיעני=נא את כתובתך המדויקת ואכתוב לגברת סטרסמן, שתתענין בחפצים.
כתוב לי על מצבך אתה. האם התחלת לעסוק במשהו? האם באמת אי= אפשר בפריז להרויח?
ד”ש חמה מפרידה. גם נחום דורש בשלומך. הוא בא הנה מלִידָה ביום א’. ד”ש חמה מאמפר. גם הוא נמצא בווילנה.
אם אתה עומד בקשר=מכתבים עם הלל, דורש בשלומו בשמי. מה ידוע לך על המצב בארץ?
הוריו של יאיר נמצאים בליטא בתור פליטים. הם הספיקו לברוח בעוד מועד. את היהודים מכל שטח סוֹבַלְק, שלא הספיקו לברוח, שלחו ל”מדינה לובלין”.
אני מחכה לתשובתך המיידית. כתוב אם קבלת גם את מכתבי הראשון, לפי כתובת קרדינַל לימואַן.
לחיצת יד חמה
שלך נתן
נ.ב. את המכתב התחלתי לכתוב ב-18 Uגמרתי ב-27 לדצמבר. הייתי במשך הזמן בקובנה.
היום הברקתי אליך: “מתי אתה יוצא ולא לכתוב אליך”. בכל=זאת אני שולח לך מכתב, כי כנראה יצא מחר דואר=אויר. אני מחכה למכתביך ולידיעותיך המשמחות. ד”ש למר כ”ץ, לווקסמן. לבידרמן עניתי היום על מכתבו.
אינני כותב הפעם על ענינים אחרים כי אינני יודע אם המכתב יגיע אליך. אני שמח שדעותינו מזדהות – כמו תמיד – ומקווה שלהבא אוכל לכתוב אליך באופן חפשי יותר. (אגב: את המכתב הראשון קבלתי ביום ב’ בחזרה עם הוספה שהמלון סגור. אני מעבירו אליך ביחד עם זה). יתכן, שזה המכתב האחרון שאני כותב אליך לצרפת. ובכן – קבל=נא את ברכותי לדרכך ואת נשיקות=הפרידה שלי
שלך נתן