יעקב יענקל’ה בפי הכול, נולד בבלץ שבבסאראביה, רומניה, ביום ב’ בתמוז תרפ”ג, 16 ביוני 1923 לאביו אליעזר ולאִמו נעמה. יעקב עלה ארצה בהיותו בן 16, הצטרף לפלוגת הגיוס של בית”ר בנתניה ואחר־כך התגייס לאצ”ל.
בשנת 1941, אחרי הפילוג, עבר ללח”י. באותה שנה נעצר בנתניה, הוחזק בבית־סוהר ובכל מחנות המעצר של הבריטים בארץ ובגלות. היה בשילוח הראשון של העצורים, שהגלו הבריטים לאפריקה ב־19 באוקטובר .1944 הגיע למחנה המעצר סמבל, ליד אסמרה שבאריתריאה. מאריתריאה הועבר עם כל הגולים לקרתאגו בסודן. הוחזר שוב לאריתריאה. לבסוף הוחזק במחנה גילגיל בקניה.
יעקב השתתף בבריחה הגדולה של 54 גולים מן המחנה באריתריאה, ביום 29 ביוני 1946, דרך שתי מנהרות שחפרו העצורים. נתפס יחד עם האחרים והוחזר למעצר.
אחרי הכרזת העצמאות הוחזר לארץ עם אחרוני הגולים, ביום 12 ביוני 1948, כשבע שנים אחרי מעצרו בנתניה.
לאחר ששוחרר, התחיל לעבוד בדפוס “לינוטייפ” והצליח מאד.
בשנת 1955 יעקב נשא לאישה את חוה שוורץ. ארבעה חודשים לאחר הנישואים חלה במחלה ממארת, אך הצליח להחזיק מעמד עד שנולד בנו ומיד לאחר־מכן נפטר ביום כ”א בניסן תשט”ז, 2 באפריל 1956 והובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הבן נקרא על שם אביו, יעקב, נשוי ולו שני זוגות תאומים.
יעקב נשאר בזיכרון חבריו כאיש חכם מאד ונעים הליכות.
עצורים נחים בהאזנה לפטיפון ובקריאת עיתון לח"י "מברק" במחנה גילגיל. על המיטות, מימין: יצחק בן-משה, נתן מרפיש, מנחם שיף, יעקב שלפר-נרדימון ("צור"), פנחס גינוסר, יעקב אבנרי ("מיכה"), שמעון לוקשין, משה ארז, שלמה טרכטמן-הררי ("יוחנן"), מנחם פריימן ("שמואל"), אברהם שטיינברג. יושבים על הרצפה, מימין: שמעון זיו, יעקב יצחקי, יוסף הלוי ("אביקם").
עצורי המחתרות החוזרים מהגלות באוניית "אושן ויגור", שסיפונה מוקף גדרות תיל. האונייה נכנסה למים טריטוריאליים של מדינת ישראל ב-12 ביולי 1948. בין הלוחמים המופיעים בתמונה: משה דוד אייכנבוים, יהודה בן-דוד, איתמר בן הרואה ("ניסים"), יצחק בן-משה, יעקב בן-פז, אליעזר ז'ורבין ("אורי"), אפרים זטלר ("פלח"), שמעון זיו, שלום יצחקי, אהרן ירושלמי ("גרישה"), יוסף לונץ ("יעקב"), שמעון לוקשין, נתן מרפיש, יעקב נרדימון, שלמה (מוני) פרחי ("בובקה"), צבי עמינצח, משה ארז, יהודה שטראוך-שביט ("ישי"), מנחם שיף.