מאיר-חיים נולד ביום א’ בניסן תר”צ, 30 במרץ 1930, בתל אביב להוריו סוניה וישראל. למד בבית הספר העממי “נוה שאנן”, שם סיים את לימודיו. בהיותו בן 16, יצא לעבוד בחשמלאות כדי לסייע בכלכלת המשפחה, כי אביו חלה. אחרי שנתיים של עבודה, נתקבל לבית הספר “מקס פיין” כדי להשתלם במקצועו, אך לא המשיך ללמוד זמן רב, כי בינתיים חלו התפתחויות חשובות בארץ: מלחמת המחתרות נגד השלטון הבריטי התעצמה והחלטת האו”ם על חלוקת הארץ ופרוץ המאורעות עם הערבים על רקע זה.
מאיר לא יכול לשבת בשלוה ולהמשיך בלימודיו והתגייס למחתרת לח”י: נגד האנגלים, שטרם יצאו מהארץ, ונגד הערבים, שתקפו את הישוב היהודי בכל רחבי הארץ. תוך כדי כך הוכרז על המדינה והוקם צה”ל. הוא התגייס יחד עם כל חבריו בלח”י, למרות מאמצי אִמו להניאו ממעשה זה, כי טרם הגיע לגיל הגיוס.
מאיר לחם בחטיבה 8, גדוד 82, והשתתף בכל קרבות הגדוד בחזית המרכז, לוד, רמלה, בית־נבאללה, כיבוש באר־שבע, עיראק סואידאן, עוג’ה אל חפיר, והגיע עד למבואות אל־עריש. תמיד התנדב למשימות קשות ומסוכנות ולא ידע פחד.
בתום מלחמת הקוממיות, ניתנה ללוחמים אפשרות לעלות להתיישבות חקלאית לנקודות משלט בנגב, ומאיר התלהב לרעיון. אותה שעה התארגנה קבוצת חברי לח”י לשעבר לעליה על הקרקע ומאיר הצטרף אליהם. הם הקימו את קיבוץ “נוה־יאיר”. מאיר אהב טבע וחיות, גידל יונים והיה רועה צאן. חבריו העידו עליו שהיה בחור חברותי וחביב, אוהב לעזור לחבריו ומוכן לכל משימה. הוא סייע בעבודות בניין ובהעברת כבלי חשמל למיתקנים השונים של הישוב.
אולם גם בקיבוץ, בעבודה חקלאית שקטה כביכול, לא ידע מה הם חיי חקלאי שלווים: ברחבי הנגב המערבי הסתובבו מסתננים מהגבול המצרי במטרות חבלה, הרג והרס. הם גנבו, ירו באזרחים והניחו מוקשים בדרכים. חברי המשק חיו במתח, כשהם עומדים בשמירה בלילות ויוצאים לסיורי אבטחה בשטח. כמובן שגם מאיר יצא לסיורים, לפעמים מסוכנים מאוד. באחד מסיורים אלה, ביום כ”ח באב תש”ט, 23 באוגוסט 1949 הוא נפל בהתנגשות עם האויב.
מאיר הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנחלת יצחק בתל אביב.