נחמן נולד ביום ט”ו באלול תרצ”ו, 16 בספטמבר 1932, להוריו יוסף ושפרה שעלו מפולין בעלייה השלישית והיו בין עשרת המתיישבים הראשונים שהקימו את המושבה הדתית בני-ברק, והיו ידועים כמשפחה רוויזיוניסטית.
כבן למשפחה דתית למד בתלמוד תורה ולאחר מכן בישיבת היכל התלמוד. היה בתנועת הנוער של בית”ר ומשם בגיל 13 הצטרף לאצ”ל. אחיו יצחק ז”ל המבוגר ממנו שהיה חבר באצ”ל נעצר על ידי הבריטים (עקב הלשנה של ההגנה) נלקח ללטרון ומשם הוגלה לאריתריאה.
לאחר מעצרו של אחיו נחמן החליט לעזוב את האצ”ל מתוך מטרה להלחם בשלטון הזר ביתר שאת כפי שלח”י נלחם, וכעבור זמן קצר יצר קשר עם מדביקי כרוזים של לח”י וכך גוייס.
בועדת הקבלה התקבל על ידי עדית, מפקדו הישיר היה ישראל פיבקו – עוזי ז”ל שנהרג במלחמת השחרור בדרום.
נחמן עסק בהפצת והדבקת כרוזים תוך שאמו מסייעת לו להכין דבק בבית. הוא גייס חברים חדשים ללח”י ועבר קורסים בנשק קל ואף הדריך בנשק.
בתקופת מלחמת השחרור היה קשר במחנות לח”י בתל-השומר ושייח-מוניס, עם פריצת דרך בורמה עסק בהעברת נשק ואספקה למחנה לח”י בטלביה שבירושלים.
מפאת גילו הצעיר לא גוייס לצה”ל עם כל אנשי לח”י שהיו במחנה שייח-מוניס. לאחר מכן התגייס לצה”ל ושרת בתחבורה דרום, אולם שוחרר כעבור מספר חדשים מטעמי גיל.
הוא התגייס בשנית עם השנתון שלו, שרת בחיל הים ונשלח לארה”ב עם שתי אוניות חיל הים כליווי לראש הממשלה דוד בן-גוריון שצעד ברחובות ניו-יורק במצעד יום העצמאות של שנת 1951בהפגנת הזדהות של יהדות אמריקה לפתיחת המגבית המאוחדת לישראל.
עם שחרורו מצה”ל למד בבית-הספר הימי בעכו והמשיך בצי הסוחר כקצין מכונות. בשנת 1959 נשא את אביבה לבית מאירי ולזוג נולדו שלושה ילדים: דב, אהוד ושפרה. בהמשך ירד מהים ועבר לעבוד בקרית הטכניון כמנהל מחלקת המכונאים במשך 33 שנים עד יציאתו לגמלאות.
