אסתר, בתם של אברהם ויפה (ג’מילה) חמאווי, נולדה ביום ו’ באב תרצ”ב, 8 באוגוסט 1932 בעיר אורפה שבטורקיה. היא עלתה ארצה עם אמה בשנת 1934, כשהייתה בת שנתיים בלבד.

אסתר, שהייתה הבכורה מבין שבעה ילדים, למדה בבית הספר לבנות “אהל משה” בירושלים. בגיל 13 גויסה ללח”י על ידי אח של חברתה הטובה ושמה המחתרתי היה “אביגיל”. בתחילה, משימתה הייתה להפיץ חומר הסברה על המצב בארץ ולהדביק כרוזים. מאוחר יותר היא השתתפה בתצפיות על מתקנים של המשטרה והבולשת הבריטית. מכיוון שאביה היה שוטר במשטרה הבריטית, הדבר סיפק לה כיסוי בטחוני טוב וגרם לכך שלא חשדו בה, משום שאיש לא העלה על דעתו שדווקא היא תהיה חברת לח”י.

בגלל החיפושים המתמשכים של הבריטים בבתי התושבים בעיר, היו אנשי לח”י מעבירים את הנשקים ממקום למקום, כדי שלא יתגלו. אחד מתפקידיה של אסתר היה לסייע בהעברת הנשק וכן להעביר אוכל בלילות לאנשי לח”י שהסתתרו מפני הבריטים. בנוסף, בעת ששהתה במחנה לח”י לקחה חלק באימוני קרב והיתה מכינה בקבוקי מולוטוב ורימוני יד. בלילות היא וחבריה לנשק היו יוצאים לקרבות מסביב לירושלים, מתקיפים את עמדות הירדנים ואת הכפרים הערבים מסביב לירושלים שמהם היו יורים על השיירות שהיו עולות לירושלים.

אסתר השתתפה בקרבות בית אוסכה (במבשרת), נבי סמואל ובניסיון הפריצה לעיר העתיקה. בפריצה שימשה אסתר כחובשת, והיא מספרת שטיפלה בפצוע שנורה בראשו ושבמהלך נסיעת האמבולנס היא החזיקה בידה האחת את ראשו גבוה ובידה השנייה – את האינפוזיה.

לאחר רצח ברנדוט בנובמבר 1948, כאשר אסתר הייתה בת 16, היא נתפסה ונשלחה לכלא יפו. לאחר מכן היא הועברה לכלא עכו, שם שהתה ארבעה חודשים. בסופו של דבר היא שוחררה ושבה לביתה. בשני המכתבים שכתבה למשפחתה מהכלא ניתן לראות שלמרות שהייתה לוחמת, היא עדיין פחדה מתגובת הוריה כאשר יגלו שהיא בכלא.

לאחר פירוק לח”י בשנת 1948, אביה של אסתר לא הסכים שבתו תשרת בצבא ולכן היא נשלחה ללמוד תפירה בבית הספר “בית צעירות מזרחי”. בשנת 1951, כשהייתה בת 17.5, היא נישאה ליעקב נוריאל ונולדו להם שלוש בנות, שרה, נאווה ומיכל.

בשנת 1979 התאלמנה אסתר ולאחר מספר שנים. בשנת 1988, היא נישאה לשלמה מזרחי. כיום אסתר מתגוררת בירושלים ולה תשעה נכדים ועשרה נינים.