אליעזר נולד בשנת 1908 בעיר מקו, הונגריה, לאביו אריה ואִמו יטל לבית בלוי. ההורים עסקו בגידול ובפיטום אווזים. הם היו יהודים דתיים ציונים ושאפו להגיע לארץ־ישראל. אליעזר למד ב”חדר” ובגיל 14 נשלח ללמוד בישיבת פרסבורג בברטיסלבה, שם הכיר את חנה קרובתו.

הוא עלה לארץ־ישראל בשנת 1932 כתייר, שנה אחריו עלתה גם חנה והם נישאו בארץ.
לאחר נישואיו השתקע אליעזר בתל־אביב, עבד בבניין, בגינון ובעבודות מזדמנות אחרות. בהיותו חבר “הפועל המזרחי”, סבל מהתנכלות מצד עובדי לשכת העבודה ההסתדרותית, שמנעו ממנו עבודה, עד כי המשפחה הגיעה לעתים עד כדי חרפת רעב.

בעת מלחמת העולם השניה עסק בבניין ובשמירה, ובאותה תקופה התוודע למחתרת לח”י. בתש”ד התמנה אליעזר לאחראי על התחזוקה של בית־הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל־אביב, על־ידי דוד צבי פנקס, שהיה נשיא בית־הכנסת והכיר את משפחתו עוד מחו”ל. אליעזר הציע למַקֵם את אחד ממחסני הנשק העיקריים של לח”י מתחת לבית הכנסת. ב”שבת השחורה” נתגלה מחסן הנשק כתוצאה מהלשנה. אליעזר נאסר, הועמד לדין ונדון לשנת מאסר, אותה ריצה בבית־הסוהר המרכזי בירושלים.

לאחר קום המדינה עבד בחנות לשמיכות, שניהלה אחותו. היה פעיל בתנועה הרוִויזיוניסטית ובתנועת החרות. היה קשור מאוד לרב אריה לוין ובכל ביקור בירושלים היה הולך לבקרו.

אליעזר נפטר בשנת תשכ”ז, 1967 בגיל 59. הניח אִשה ושלושה ילדים.