אברהם בן זאב ומיכל, נולד ביום ה’ בסיון תרפ”ז, 5 ביוני 1927, באודיסה שבאוקראינה לאב סוחר. בשנת 1931 בהיותו בן שלוש עלה עם הוריו ושני אחיו ארצה בדרך קשה, על־גבֵי חמורים וברגל, דרך ביירות. הם השתקעו בבני־ברק. נולדו עוד שלושה אחים ושלוש אחיות וכל בני הבית היו צריכים לעזור בפרנסת המשפחה.

בילדותו למד אברהם בבית־ספר תחכמוני והשלים את חוק לימודיו, בלילות, בהצטיינות. היה חבר בתנועת הנוער “ברית חשמונאים” ולאחר־מכן – באצ”ל. כעבור זמן הצטרף לפעילות בלח”י. בגיל צעיר כבר היה בעל מפעל לייצור מתכות, שבמרוצת הזמן ייצר כדורים לכלי נשק.

אברהם העסיק במפעלו בתל־אביב עולים חדשים, לרבות רופאים ומהנדסים שלא מצאו כאן מקור פרנסה. עיקר פעולתו במפעל היה לרוקן את התרמילים הישנים מאבק השריפה, למלאם מחדש ולהכשירם לפעילות. הדבר נעשה תוך סיכון עצמי רב ביותר. מדי פעם היו האנגלים עורכים ביקורי פתע במפעל, ואברהם נאלץ להציב ברחוב נערים, שיזהירו מפני בוא ה”כלניות”.

במלחמת השיחרור עזר בהעברת מזון ושתייה למשפחות בירושלים הנצורה. עם קום המדינה, זכה לעיטור לוחמי המדינה, ואת שירותו בצה”ל החל מאוחר יותר בתעשייה הצבאית בייצור נשק. אברהם המשיך בעבודתו במפעל במלאכת כפיים אומנותית, בייצור מתכות, וכן עבד כקבלן בנין.

נשא לאשה את בת־דודתו אילנה, ונולדו להם בן ושלוש בנות: שירה, יפית, אריאל וזורה, ונכדים. היה שומר מִצוות ו”בעל תוקע” בימים הנוראים.

אברהם נפטר ביום כ”ט באלול תשמ”א, 28 בספטמבר 1981 בגיל 52 מיֶתֶר לחץ דם. הובא למנוחות בבית העלמין נחלת יצחק בתל אביב.