נחום יצחק נולד בשנת 1893 בעיר קרוגלה ברוסיה להִלל ושרה (בת דוד מזא”ה). בצעירותו הגרה המשפחה לתורכיה. הוא קיבל חינוך מסורתי וכללי. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היגר לבולגריה, שם עבד כפקיד בחברת טבק. הוא התקרב אל חוגי הנוער הסוציאליסטי והכיר את גיאורגי דימיטרוב, אחד ממנהיגיהם, ולימים ראש ממשלת בולגריה.

כשנחום התאהב בנערה, פרלה לבית אליאב, שעמדה לפני גירוש, עזר לו דימיטרוב לבטל את הגזירה, ובשנת 1915 נשא אותה לאישה ונולד להם בן, יעקב. כאשר הפך דימיטרוב למבוקש על ידי השלטונות והיה הכרח להבריחו מהמדינה בחשאי, הסתירו נחום בביתו, השיג לו דרכון, סידר לו תחפושת, ובסופו של דבר הבריחו עם משלוח טבק. הדבר נודע לשלטונות. אלו שמו יד על מרקין, היה צפוי לגזר דין מוות. הוא נאלץ לברוח מבולגריה בדרכון פולני שהשיג, ופניו לפלשתינה.

בהגיעו למצרים, בשנת 1917, נמנע ממנו להמשיך לארץ. הוא החל לעסוק במסחר. כעבור שנתיים הביא את אשתו ואת בנו לקהיר. לימים נודע לו שדימיטרוב עומד למשפט. מרקין שלח לאשת ידידו אלף לירות סטרלינג. בשנת 1926 ביקר לראשונה בארץ כתייר, הכיר פרדסנים מפתח־תקוה וחש שרצונו להיות חקלאי בארץ. בשנת 1928 עלה ארצה עם משפחתו והיה מראשוני המתיישבים בסגולה, בה הקים משק חקלאי. היה חבר בבונים החופשים. כאיש המעשה, הגיע למסקנה שדרכם של לוחמי חרות ישראל היא הדרך הנכונה, ובשנת 1944 הצטרף ללח”י.

הוא העמיד לרשות המחתרת את ביתו וכל אשר לו. באחד המבנים נערכו קורסים לנשק ולמפקדים. משקו שימש בסיס יציאה לפעולות קרב, ביניהן ההתקפה על שדה התעופה הבריטי בכפר סירקין. בשנת 1946 יצא בשליחות המחתרת לבולגריה וקישר בין לח”י לבין ידידו דימיטרוב, שהיה באותה עת ראש ממשלת בולגריה ומקורבו של סטאלין. שליחות זו תרמה להצבעתה של ברית המועצות בעד הקמת מדינת ישראל ולמתן היתר להגירת יהודי בולגריה לארץ. לאחר שליחות נוספת לבולגריה, שב ארצה והתמסר, עם רעייתו, לחקלאות.

אחרי הריגתו של ברנדוט, באו לעצור אותו, אך לא מצאוהו, ובמקומו אסרו את בנו יעקב, אשר נחקר והוחזק 62 ימים במעצר. הוא שוחרר רק לאחר שחתם על הצהרה שאין לו ולא יהיה לו בעתיד כל קשר אל ארגונים טרוריסטים.

נחום יצחק נפטר ביום כ”ב בשבט תשל”ג, 24 בינואר 1973. בן שמונים היה במותו. הובא למנוחות בבית העלמין סגולה בפתח תקוה.