מאיר נולד ביום י”ז בטבת תרפ”א, 28 בדצמבר 1920 בהאגן בגרמניה לאמו עטרה ולאביו אברהם לנדסברג. עם עלות היטלר לשלטון, החליט האב, שהיה ציוני, לעזוב את גרמניה וב־1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל והשתכנה בחיפה. מאיר למד שנה בבית הספר נצח־ישראל ולאחר מכן בגימנסיה ביאליק. הוא הצטרף לבית”ר ואחר התגייס לאצ”ל, עבר קורס סגנים והתמנה למפקד קבוצה. עם הפילוג באצ”ל, הלך עם יאיר והיה לאיש לח”י.
הקים תנועת נוער “צופי מתתיהו”, שבאמצעותה גויסו צעירים וצעירות למחתרת. אחרי רצח יאיר בפברואר 1942, סבר מאיר שאין ליאיר יורש ושבלעדיו לא תהיה תקומה למחתרת וכי ראוי לחבור ל”הגנה”. בסוף 1942 התגייס לצבא הבריטי והוצב בקורדאני. הבולשת גילתה את עברו ובפברואר 1944 הוצא מהצבא בפקודת ה־C.I.D. ונשלח ללטרון.
באוקטובר 1944 הוגלה, עם המשלוח הראשון של 251 עצורי האצ”ל ולח”י לאריתריאה. כעבור זמן הם הועברו לקרתאגו בסודן והוחזרו לאריתריאה. ביום 22 באוקטובר 1945 היה מאיר בקבוצת עצירים שהוסעו למבצר בלדיזרה ליד אסמרה, שם הוחזקו חודשיים ולאחר מכן הוטסו ארצה ושוחררו.
בשנת 1946 נשא לאִשה את חברתו רבקה לבית רבינוביץ’. התגייס ל”הגנה” ובמלחמת הקוממיות היה מפקד מחלקה בחטיבת כרמלי, גדוד 22. בשנת 1948 נולדה לזוג בת ראשונה (שנפטרה ב־1950 בעת מגפת שיתוק הילדים בארץ). הם עברו לירושלים. נולדו להם עוד בת ובן.
מאיר המשיך בלימודיו וגמר תואר ראשון בכלכלה ובסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ככלכלן עבד במחלקת המחקר של בנק ישראל. בשנים 1954–1956 שהה בשוויצריה כשליח מטעם הבונדס. בשנת 1963 יצא עם משפחתו לניו־יורק לתפקיד בכיר באו”ם, במחלקה לארצות בלתי מפותחות ובמקביל למד ועשה תואר דוקטור לכלכלה באוניברסיטת New School for Social Research.
בשנות ה־70 הוזמן כיועץ לממשלת ונצואלה בנושאים כלכליים. בשנים אלה התמנה עורך כלכלי בעיתון ג’רוזלם פוסט ומטעמו ישב שנה וחצי בגרמניה ככתב לבעיות השוק המשותף. בעבודתו כעיתונאי פרסם מאמרים פוליטיים וכתבות בזכות הכרה בפלשתינאים, שזכו להד רב בעיתונות ארה”ב, ובעקבות זאת הוזמן בשנת 1985 לסדרת הרצאות ברחבי ארה”ב.
לאחר צאתו לגמלאות, ערך ספרים ופרסומים בנושאי כלכלה.
מאיר נפטר ביום כ”ד באב תשנ”ט, 6 באוגוסט 1999 והובא למנוחת עולמים בבית־העלמין היזורִי בנס הרים שבפרוזדור ירושלים.
הותיר אִשה, שני ילדים ונכדים.