יוסף, בן משה וחנה, נולד ביום ט״ו בשבט תרע״ח, 28 בינואר 1918 בעיר וידין שבבולגריה. ליוסף הייתה אחות, צעירה ממנו בארבע שנים. משפחתו הייתה משפחה ציונית מבוססת. האב, איש עסקים, עבר עם משפחתו לחיות בווינה, בה סיים יוסף את לימודיו בבית הספר היסודי. המשפחה חזרה לבולגריה, סופיה, שם סיים את לימודיו בגימנסיה. בד בבד עם לימודיו היה פעיל מאד בבית”ר, קשור לקבוצה המתכננת עלייה בלתי לגלית לארץ ישראל. בינתיים למד שנתיים משפטים וכלכלה.

בשל רצונו להגיע מהר ככל האפשר לארץ, לא סיים את לימודיו האקדמאיים ועבר לפעילות פוליטית מלאה. נשלח על ידי התנועה לזאגרב, לבסס את קן בית”ר בעיר ולעודד עלייה בלתי לגלית משם. בבלגרד פגש את גרטה הרצל, שהגיעה עם משפחתה מווינה כדי לעלות לארץ ישראל.

בארץ התגייס לפלוגת העבודה של בית”ר בנתניה, שם תיפקד בשנת האחרונה כמפקד פלוגה, שם פגש שוב את גרטה.

היה פעיל באצ”ל ועם הפילוג עבר ללח”י. בין היתר היה אחראי על מחסן נשק. בשנת 1941 נשא יוסף לאִשה את גרטה, ששרתה עמו בפלוגת העבודה בנתניה. שבועיים לאחר נישואיו נעצר והועבר למחנה המעצר במזרע. כשחוסל המחנה הועבר למחנה המעצר בלטרון. באותה עת נאסרה גרטה ונכלאה בבית הכלא לנשים בבית לחם. יוסף שוחרר כעבור 15 חדשים. באותו זמן הייתה אשתו עדיין במעצר ולא יכלו להיפגש.

קצת למעלה מִשנה נמצא מחוץ לכותלי בית הסוהר. בשנת 1943 נעצר שוב ונכלא פעם נוספת בלטרון, שם חלה במחלת הטיפוס, הועבר לבית החולים בבית צפפה, והוּכה קשות על ידי השוטרים הערבים והבריטים.

יוסף נפטר מהמכות שהוּכה ביום י”ב בסיוון תש”ג, 15 ביוני 1943. ביום ההלוויה חל עוצר בארץ. רק אשתו, גרטה, וד”ר שמשון יוניצ’מן הורשו ללוותו בדרכו האחרונה להר הזיתים בירושלים.

הוריו ואחותו של יוסף עלו לישראל מיד עם הקמת המדינה בשנת 1948 והתיישבו ביפו. מפי חבריו יכלו לשמוע מה קרה לבנם. את קברו לא יכלו לפקוד, כי היה בידי הירדנים.

לאחר מלחמת ששת הימים, כששוחררה ירושלים, ידע שומר ערבי לאתר את המקום בו נטמן. כך, לאחר שנים רבות, יכלו משפחתו וחבריו לפקוד את קברו.