דניאל נולד ביום כ”ו באב תרע”ט, 22 באוגוסט 1919 בעיר איזמיר בתורכיה. הוריו, שרה ומרדכי אהרן, היו ציונים; ששאפו לעלות לארץ־ישראל. חלומם התגשם עם בואם לארץ בשנת 1923 עם חמשת בניהם. תחילה התגוררו בירושלים ולימים עברו לרחוב שטיין בנוה־צדק בתל־אביב. דניאל למד בגימנסיה הרצליה. בהיותו בכיתה י”ב הצטרף להגנה הימנית ואחר עבר ל”הגנה” הכללית. בשנת 1938 נשלח בתפקידי שמירה לכפר יעבץ, ובשובו משם נתמנה למזכיר פלוגה בגוש 6.
עקב מדיניות ההבלגה של המוסדות הלאומיים וה”הגנה”, הוא חזר להגנה הימנית שנקראה כבר האצ”ל, ושירת בפלוגה ח’ בתפקידי מודיעין. עם הפילוג באצ”ל, בשנת 1940, הצטרף ללח”י יחד עם אחיו גבריאל.
ביתם ברחוב דיזנגוף 89 בתל־אביב הועמד לרשות הארגון. אביו, שהיה סוכן ראשי של חברת הסרטים “פרמונט”, הכיר באחת מנסיעותיו לחו”ל את אברהם שטרן (יאיר) ומאז נוצר הקשר בין יאיר למשפחת מסרי. יאיר אף בא אל המשפחה לנִחוּם אבלים לרגל מות האם. בדירתם נערכה אחת הישיבות של מפקדת האצ”ל, שדנה בפילוג, במטרה לאחות את הקרעים, אך ללא הצלחה.
דניאל פעל בלח”י במחלקת המודיעין. ביום 2 בדצמבר 1941 נאסר יחד עם מספר חברים, יצחק שמיר, אריה בויקו, יצחק ואברהם סימן־טוב ויוסף כהן, בדירתו של יהושע זטלר. הוא הובא למיזרע ומשם ללטרון. ביום 19 באוקטובר 1944 הוגלה לאריתריאה ואחר־כך לסודן ושוב לאריתריאה.
הוא שוחרר ביוני 1946 וחזר ארצה. לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בירושלים, נעצר שוב, ישב בלטרון ושוחרר בערב ראש השנה 1946. בצאתו מלטרון הגביר את פעילותו בלח”י. שימש בתפקיד הדרכת טירונים בנשק והיה אחראי על בסיס ההדרכה בפתח־תקוה.
במלחמת העצמאות שירת בגדוד 82, חטיבה 8, כמפקד מחלקה. השתתף בקרבות הגדוד ונפצע בדיר טריף, אך המשיך בלחימה ולקח חלק בקרב על באר־שבע. מסיבות רפואיות עזב את הגדוד ושימש בתפקיד מפקח בשק”ם. עם שחרורו מהצבא, נכנס לעסקי המשפחה.
דניאל נשא לאשה את תמרה לבית כץ והוא אב לשתי בנות וסב לנכדים.
דניאל נפטר ביום ט”ו בסיון תשע”ה, 22 ביוני 2005 והובא למנוחות בבית העלמין החדש – כפר נחמן ברעננה.
