יוסף נולד בעיר קוזווה בפולין ביום כ”ג באייר תרע”ז, 15 במאי 1917 לאביו אברהם ולאמו פרל, משפחה דתית לאומית. בבוקר למד בבית ספר פולני ואחר הצהרים – לימודי יהדות. מגיל תשע היה חבר בית”ר. בהיותו בן 20 עבר קורס מפקדים בבית”ר ובשנת 1938, זמן קצר אחרי הקורס, עלה לארץ ישראל בעליה הבלתי־לגלית של בית”ר והאצ”ל “אף־על־פי”.

כשנה לאחר הגיעו ארצה, פרצה מלחמת העולם השנייה התגייס יוסף לצבא הבריטי, ושירת חמש שנים. בעת שהותו עם יחידתו באירופה, עסק, יחד עם חיילים ארצישראלים אחרים, באיסוף ילדים יהודים מכל רחבי אירופה והבאתם לבסיסים של הסוכנות היהודית, משם הועברו ארצה.

בשנת 1945 השתחרר יוסף מהצבא הבריטי ומיד הצטרף לשורות לח”י. הוא הוצב במחלקת הפעולות והשתתף במבצעים שונים כגון: התנקשויות בחיילים ובשוטרים בריטים, פיצוץ מסילות ברזל, החרמות כספים, בין היתר מבנק ברקליס בתל אביב, החזקת מחסני נשק, ועוד.

אחרי החלטת האו”ם על חלוקת הארץ לשתי מדינות, יהודית וערבית, ביום 29 בנובמבר 1947, פתחו הערבים בהתקפות נגד הישוב היהודי בכל רחבי הארץ. הכביש לירושלים נותק בשער־הגיא והעיר הייתה במצור. בהוראתו של אלדד (ד”ר ישראל שייב), יצא יוסף בשני ג’יפים, עם כמה אנשים, כולל חברי פלמ”ח, לגלות דרך עוקפת את שער הגיא. הם מצאו דרך קשה מאוד, שמדי פעם חייבה להרים את הג’יפים בידיים, אך הצליחו במשימה. אחריהם הובאו כוחות עם ציוד מכני והכשירו את הדרך למעבר כל סוגי הרכב. הייתה זו דרך בורמה (על שם דרך דומה שפרצו הבריטים במלחמת העולם השניה בבורמה).

יוסף היה גאה מאוד במבצע זה, אשר תרם רַבות למניעת ניתוקה של בירתנו. הוא המשיך לנסוע בדרך “שלו” פעמים רבות והביא ללוחמי לח”י בירושלים תגבורת לוחמים, נשק, תחמושת ואספקה. הוא נשאר בירושלים ללחום ומונה אחראי לתחבורה ולמחסני הנשק.

בשנת 1952 נשא יוסף לאשה את אסתר לבית גברצר ונולדו להם שלושה ילדים ושמונה נכדים.

אחרי המלחמה עבד כאופה, אך המשיך בפעילות במחתרת שכונתה “מחתרת צריפין”. הוא הואשם במעורבות ברצח קסטנר ונדון למאסר ממושך, אך זכה לחנינה. לאחר שהשתחרר, רכש מכונית והתפרנס מעבודה כנהג מונית.

יוסף מנקס נפטר ביום כ”ה באייר תשנ”ד, 6 במאי 1994 והובא למנוחות בבית העלמין בכפר חסידים.