ב-11 בדצמבר 1917 כבש הצבא הבריטי את ירושלים, בצבא זה השתתפו גם גדודים עבריים. מי שסייע להתקדמות הצבא הבריטי הייתה קבוצת ניל”י באמצעות העברת ידיעות. הבריטים “גמלו” ליהודים בהעלמתו של אהרן אהרונסון, שהיה מדען בעל שם עולמי באותה תקופה, גילה את החיטה ועמד בראש ארגון ניל”י במלחה”ע הראשונה, מעל תעלת למנש (מצר ים המקשר בין האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני, ומפריד בין האיים הבריטיים וצפון צרפת). אהרן טס באווירון בריטי יחד עם טייס בריטי. בתקופה זו המטרה של המשרד הבריטי בקהיר הייתה להעמיד את כל ארצות המזרח התיכון תחת השפעתה של בריטניה. בתקופה זו ועד שנת 1926 עלו ארצה כ-70,000 יהודים והשלטון הבריטי התייחס אליהם באדישות וקרירות ובחוסר סיוע ממשי, כתוצאה מכך החל משבר כלכלי חמור שגרם לירידה משמעותית במספר העולים.
20 שנה מאוחר יותר בשנת 1946, נפתח לראשונה סניף לח”י בצרפת בניהולו של יעקב אליאב – “ישקה”, אשר הגיע לאחר פעילות של חצי שנה במצרים, ובמהרה הפך למרכז פעילותה של המחתרת באירופה ובעזרתה של בטי קנוט-לזרוס – בחורה אינטיליגנטית, עיתונאית ופרטיזנית לשעבר ב”מאקי” (המחתרת האנטי-נאצית הצרפתית) הצטרפו לפעילות החשאית סטודנטים יהודים ילידי צרפת וגם כאלו שהגיעו מארצות חוץ. בין עמודי התווך המשמעותיים של תומכי לח”י בצרפת בלט אלכסנדר אהרנסון, אחיו של אהרון, שהתגורר באותה תקופה בניס. אהרנסון שירת שנים רבות באינטלג’נס הבריטי ולאחר המלחמה השתחרר מהאוריינטציה הפרו-בריטית והציע את עזרתו ללח”י – אהרנסון הגיש עזרה כספית רבה, עזר בגיוס תרומות וסיפק ידיעות בעלות חשיבות קריטית שסייעו לפעולות נגד אובייקטים בריטיים.
אנשי לח”י רבים העריצו והעריכו מאוד את אנשי ניל”י, שרה ברזילי – “תחיה” נקראה על שמה של שרה אהרנסון, גיבורת ניל”י שבחרה במוות ולא הסגירה את חבריה. אימה של שרה, אסתר, עבדה בימי נערותה במעבדה של אהרן אהרנסון וכאשר חשפו הטורקים את ארגון ניל”י שריגל לטובת הבריטים, דרשו מאביו של אהרן ומאחותו שרה לגלות להם את שמות מקומות המסתור של הארגון – הם סרבו ועונו באכזריות. כאשר נולדה לאסתר בת – קראה לה שרה על שם שרה אהרנסון. אסתר הייתה חברה טובה של רבקה אהרנסון, אחותה של שרה וכאשר התאלמנה, אף נהגה ללון בבית אהרנסון ולשוחח עם רבקה וידידותם נמשכה שנים רבות.
בתמונה: מימין לשמאל – שורה עליונה: אהרן אהרונסון, שרה אהרנסון, שורה תחתונה: בטי קנוט-לזרוס, שרה ברזילי – “תחיה”.
