פרץ נולד ביום א’ בכסלו תרפ”ג, 21 בנובמבר 1922 בווינה, אוסטריה, להוריו ליאופולד ומנואלה לבית סמולנסקי שהיו שומרי מסורת ועסקו במסחר. למד בבית־ספר יסודי.

עלה ארצה בשנת 1939, בגיל 17, במסגרת עליית הנוער. למד בבית הספר החקלאי בפרדס־חנה. בשנת 1941 עבר לעין־חרוד, להכשרה “שנה שלישית” בפלחה. בשנת 1942 התגייס לנוֹטרות, ושירת כנוטר עד מאי 1944. מאז ועד 1949 היה מדריך נוער ומורה בבית־הספר והפנימיה בתל־ליטוינסקי.
באותה תקופה גוייס ללח”י והיה פעיל במחלקת הגבייה ובגיוס כספים למחתרת באזור פתח־תקוה. מאוחר יותר עבד במחלקת האוהדים באזור פתח־תקוה ובני־ברק. עבר קורסים רעיוניים והרצאות.

עם קום המדינה, שוחרר מגיוס לצה”ל, במסגרת העוסקים בהקמתה של מפלגת “הלוחמים”, לפי אישור משרד הביטחון, ופעל במחלקת הנוער. לימים פעל במחנה לח”י בשייח מוניס ועסק בהדרכה. לאחר סגירת המחנה, עבר לעבוד במרכז המפלגה ברחוב פינסקר 2 בתל אביב וזמן־מה פעל בנתניה.

אחרי ההתנקשות ברוזן ברנדוט, נעצר פרץ על ידי המשטרה והושם בכלא יפו. לאחר ההתמרדות בכלא, הועבר לכלא עכו. בשל סירובו לחתום על התחייבות להפסיק את פעילותו בלח”י, המשיך לשבת במעצר ושוחרר רק עם מתן החנינה הכללית לעצורים. עם שחרורו המשיך בפעילותו במפלגת “הלוחמים”.

בשנת 1949 נסע לארגנטינה לבקר אצל הוריו שהיגרו לשם אחר מלחמת העולם השנייה. בארגנטינה הכיר את ורה, נשא אותה לאשה. לזוג נולדו שלושה ילדים, ונכדים.

שב ארצה בשנת 1963, לאחר שהייה של 14 שנים בחו”ל. מאז עבד בחברת ביטוח ושימש סגן מנהל סניף ומנהל מחלקה.

אחרי זמן התנדב לפעילות בעמותת לח”י היה אחד מפעיליה המסורים.

פרץ נפטר ביום ו’ בניסן תשנ”ד, 20 במאי 1994 והובא למנוחות בבית העלמין הישן בראשון לציון.