מן המקורות חדש

ליקטה וערכה: רות קוטליצקי – "עדית"

נולד ביום י“ח בטבת תרס“ח. נרצח על ידי הבריטים ביום כ“ה בשבט תש“ב.

23.12.1907 – 12.2.1942

“לא הכרתי את יאיר … אבל אין לי כל ספק שהוא היה אחד האנשים היקרים והדגולים ביותר שקמו בתקופת המנדט הבריטי. אני מכבד ומוקיר בכל לבי גםהשירה וגם הפלדה של נפשו הסוערת ומסירותו ללא קץ לגאולת ישראל – אם כי אני שולל ללא סייג דרכו המדינית“

דוד בן גוריון‘, מתוך איגרת לגאולה כהן ט“ו בשבט תשכ“ב 20.1.1962

חייו

אברהם בן מרדכי שטרן, נולד ביום 23 לדצמבר שנת 1907 בעיר סובלקי בזמן ההוא– ימי שלטון רוסיה בפולין – עיר מחוז (גוברניה), השוכנת בגבול פרוסיה המזרחית.

שקטים ושלווים היו שמי חייו עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הם קדרו בפרוץ הסערה הגדולה, שהפרידה בין בני המשפחה: אבי המשפחה נשאר מוטל חולה בשבי הגרמני; האם נסחפה בזרם הפוליטי,ראשונה לבית אביה, המשכיל העברי רפאל גרושקין, איש וילקומיר (אשר בליטא) ומשם – לרוסיה המרכזית.

יאיר ואימו לאה

האם דואגת לא רק לפרנסת ילדיה, אלא גם לחינוכם. בהיותו בן עשר עומד אברהם בבחינת הקבלה לגימנסיה הרוסית וממשיך בלימודיו – בהתמדה ובהצטיינות– (בהישארו בבית קרוביו), אף לאחר שאמו חוזרת עם גמר המלחמה לסובלקי.

רק בקיץ 1921 חוזר אברהם לבית הוריו. לחבריו החדשים הוא יודע לספר על שנים של סבל ועוני, רעב ותלאות, שעברו עליו בתוהו ובוהו של תקופת ההפקר ברוסיה אכולת מלחמת האזרחים. תקופה זו הטביעה את חותמה על אברהם לכל ימי חייו: מלחמת חיים, שהתחיל בה בגיל רך כל כך ושנלחם בה וניצח, בלי עזרה וסעד של הורים וידיד – חישלה את רצונו, חשפה כשרונותיו ופיתחה בו את עצמאות הפעולה, את הבטחון העצמי ואת התעוזה, שדחפה את הנער בן הארבע עשרה לעבור יחידי, בלי אמצעים ובלי דוקומנטים, בארץ מסוערת ופרועה, דרך של אלפי קילומטרים – לבית הוריו.

תוך חודשים מעטים רוכש לו אברהם את ידיעת העברית, פולנית, לטינית וגרמנית , הדרושה לו לבחינות הקבלה למחלקה הרביעית של הגימנסיה העברית בסובלקי. וכבר בסוף שנת לימודיו הראשונה באותה גימנסיה הוא התלמיד המצטיין ביותר בידיעת השפות וספרותן, בקורות העם והיסטוריה כללית.

באותו זמן מארגן אברהם ומפתח בין התלמידים חוגי השתלמות שונים, עורך עתון ונמנה עם מנהליה של הסתדרות הצופים, שנוסדה בעיר.

יאיר (במרכז) עם תלמידים מעולי פולין, גימנסיה רחביה, ירושלים 1926

בשנת 1924 מתפרקת המחלקה השישית של הגימנסיה שהוא לומד בה. רבים מחבריו נוסעים לערי פולין השונות להמשיך בלימודיהם בבתי ספר זרים. אברהם הלאומי, השלם עם רוחו, מציע להוריו שישלחוהו ללמוד בארץ ישראל. הוריו ממלאים את בקשתו ובתחילת שנת 1925 הוא מגיע ארצה, כתלמיד הגימנסיה העברית בירושלים

ושוב עומד העלם אברהם בפני הבעיה והקושי של הסתגלות לסביבה חדשה, לשפות חדשות. ידיעתו בעברית אינה מספקת בגלל הצורך ללמוד את כל המקצועות בשפה העברית. על נקלה הוא מתגבר על קשיים אלה ובגמרו את הגימנסיה הוא אחד מטובי תלמידיה.

ובינתיים מתחילות שנות המשבר הכלכלי בפולין. אברהם – באותו זמן כבר סטודנט של המחלקה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית – חייב לדאוג לפרנסת עצמו על ידי מתן שעורים וזכיה בפרסים על עבודות מדעיות שונות. הוא זוכה בפרס אחרי פרס, הצטיינות אחרי הצטיינות. שבחים לאין סוף נופלים בחלקו. מנבאים לו עתיד מזהיר כאיש מדע. את האוניברסיטה העברית הוא גומר בהצטיינות ונשלח להשתלמות לאוניברסיטה בפלורנציה (איטליה). שם הוא מתחיל לכתוב את עבודתו המדעית לקבלת תוארו המדעי השני. אך לפתע – מחליט אברהם שטרן לעזוב את היכלי המדע ולהקדיש את חייו למלחמה לחרות ישראל.

אברהם שטרן נעלם מן האופק. על הבמה מופיע יאיר. השינוי ודאי לא היה בלתי מובן. הרקע הנפשי היה קיים מאז. עוד בימי ילדותו הכסיפהו חזון המלכות העברית, כששמע אגדות מפי סבו המשכיל על גבורת אבותיו בדורות קדומים. בעלותו ארצה שאף לחיים ביהודה חופשית ועטרת מלכות בראשה. בנפשו נשא את החזון המרומם של שיבת ציון. בירושלים העברית ,שהרים סביב לה, גילה העלם התלמיד את שרידי העבר המפואר של העם. נדבכי הכותל ושרידי החומות דובבו אל לבו וסיפרו על מרד ומלחמות. ואת הד סערת המלחמה של קנאי ישראל קלטו אוזניו בחוצות העיר העתיקה בירושלים, באב תרפ“ט,בעמדו על המשמר והאקדח בידו. רוח הגליל ליטפה את פני הסטודנט – השומר ביבניאל, הנשען בלילות השמירה על רובהו התורכי. היא שהביאה לאוזניו את הד גבורת קדומים, את מלחמתו, דבריו ומותו של אלעזר בן יאיר איש מצדה…

טרם הגיעה השעה לדבר בפרטות על פעולתו ושליחותו הלאומית של יאיר משנת 1933 ועד יום הרצחו; שליחות שדרשה ממנו הפקרת עצמו ומשפחתו. רבים היו התפקידים שהוטלו עליו ושהטיל על עצמו ונזכירם בראשי פרקים: בארץ הדריך והתווה את הקו המדיני של מלחמת החרות העברית; בין הנוער העברי בגולה הפיץ את רעיון המלחמה לחרות ביסדו בתי ספר להדרכה, ועתונים בלשונות הגולה ובלשונות המדינה; בפני מדינאים זרים ייצג את רעיון החרות העברית ואת ארגונו הלוחם; בפעולתו הדיפלומטית בין הזרים רכש בעלי ברית נאמנים, שתמכו עד פרוץ המלחמה בארגון הלוחם.

איש החזון והניתוח המדיני הנוקב; איש השירה והמעשה; איש היזמה והפעולה; איש התרבות וההשכלה; איש הנאמן עם אלוהיו ומסביר פנים לאדם – כזה היה יאיר – מחוללה של תנועת החרות העברית מפקדה ומשוררה.

פועלו

בתקופת מלחמת השחרור העברית כשהבריטים שלטו בארץ ישראל

מובאים בזה קטעים מספר לח“י “כתבים“. הקטעים נכתבו על ידי ראשי לח“י,

נתן ילין מור (פרידמן) – גרא, דר‘ ישראל שייב * – אלדד ויצחק שמיר – מיכאל , מספריהם או הרצאותיהם. האנשים שליוו את דרכו של יאיר. הקטע על חייו של יאיר צוטט גם מספר “כתבים” נכתב על ידידוד שטרן, אחיו של יאיר.

המחולל

גרא:
“הוא לא הלך בדרכים סלולות“
“לא נכנע לדעות מקובלות”
“חצאי אמת – היו זרים לרוחו“
“הציב את המטרה: חרות ישראל במלחמה ויצר את המכשיר המגשים: לוחמי חרות ישראל בהלכה ובמעשה“

גרא:
“המחשבה קודמת למעשה. וההוצאה לפועל באה אחרי תיכון התכנית.התכנית היא פרי עיון במסיבות וניתוח התנאים. יאיר היה איש הניתוח המעמיק והנוקב,ההגיון שלט בכל מחשבותיו“

* חשוב לציין, חילוקי הדעות בין אלדד ובין גרא החלו כשהבריטים היו בדרכם לעזיבת ארצנו, לא בתקופת מלחמת החרות. ונמשכו במשך שנים רבות לאחר מכן.
נ.ב. הדגשת הקטעים בכתבה ר.ק.

אלדד:
“הוא לא השלים, הוא כמעט שרק החל את מלחמת השחרור העברית“
“הרעיון שהוליד אותו, מוליד ויוליד רבים ורבים. ואת אלה אי אפשר לרצוח“

גרא:
“רוצחים אותו נפש. אולם את האש לא יכבו עוד“

איש החזון

גרא:
“יאיר היה איש החזון …ואת העתיד הוא ראה כמכונת העבר הרחוק, עת ישב העם על אדמתו והיה ראשון לעמים באור רוחו, בחוקי הצדק החברתי שלו,ביצירתו התרבותית הגדולה ובאהבת החרות של כל יחיד בעם… יאיר קבע את החזון ועורר את התשוקה להילחם להגשמתו. אם החזון חי ופועל בקרב האומה, ישלצרפו לכלל הכוחות“….
“בהישענו על הכוח החומרי הוא נהפך לגורם פוליטי ממדרגה ראשונה שניהם – הרוח והחומר – משלימים זה את זה. שניהם מתמזגים למסכת של כוח עילאי… באבוד החזון אין תקומה עוד לנפש.
לוחמי החרות התגברו. כוחותיהם החומריים גדלו ועצמו. כי לא זנחו את החזון.
חזונו של יאיר עמד להם בעת מצוקה ומשבר. הוא יעמוד להם בימי הסתערות, כי חזון אמת הוא.”

המדינאי

הציונות לעומת יאיר הקשר עם ממשלת פולין

הלורד מוין וההתנקשות פקידי בריטניה בארצנו והסבות לפעילותם

מקור מלחמת החרות העברית האויב

(בהמשך נדון בנושאים מדיניים נוספים, חשובים ועניינים ר.ק. )

גרא:
“הוא האמין בכל נימי נפשו בעתיד האומה”
“איש החזון ומאמין – סגולות אלו עמדו ליאיר להיותהמדינאי העברי“
“הוא יצר את הנוסח של דיפלומטיה עברית מחודשת. הוא קבע את יסודותיה והראה כיצד אפשר לנהל אותה בהצלחה“
הרצל וז‘בוטינסקי היו ללא ספק דיפלומטים גדולים. הם הופיעו בפני מלכים ורוזנים ודרשו מהם את טובת הציונות“.
“הרצל ביקש את התערבות האומות אצל השלטון התורכי.וז‘בוטינסקי – את התערבותן אצל ממשלת המנדט. הם הופיעו בשם עם גולה, חסר טריטוריה לאומית,הזקוק לחסדי העמים….
אין לזקוף את כשלונם על חשבון חוסר יכולתם, אלא על אופן הצגת השאלה, שהיתה זרה ומוזרה לקברניטי העמים. יאיר הופיע בפני מדינאי אירופה כנציגה של המולדת העברית המשועבדת , אשר העם העברי רוצה לשחררה ואך כוחותיו אינם מספיקים. הוא הופיע כשליחה של מלכות קיימת בחזון, שאפשר להקימה גם בעולם העובדות, במהרה, אם העמים לא ימנעו עזרתם ממנו. ומדוע חייבים העמים לעזור? לא מפני רגש הרחמים כלפי העם העברי הסובל, אלא בגלל התועלת שחרות ישראל תביא גם להם. מה הדרך? מלחמה בכובש הזר עד שיעזוב את הארץ. מה התכנית? היא קיימת לפרטיה. יאיר הציע את תכניתו“.

גרא:

אסמכתא
(נכתב על ידי לילה שטרסמן, שליוותה את יאיר בפגישותיו עם אנשי ממשלת פולין ר.ק.)
“עוד קיימם רבים מבין הפולנים, שבזיכרונם חי זכר הפגישות עם יאיר בארצם לפני המלחמה.
ללשכות השקטות, המכובדות של אישים מדיניים חשובים ביותר היה נכנס עברי צעיר, בעל עיניים יוקדות. תנועות שקטות, המגלות בטחון עצמי. קומה זקופה כדקל, בעל קול עמום אך מושך לב.
הוא לא בא לבקש, לא לתווך ולא להתלונן… הוא בא לנהל משא ומתן כבעל ברית, כנציגה של מדינה; לדון ולהחליט בעניניים בעלי חשיבות בינלאומית. המדינאים הזרים אף פעם לא החשיבו את העובדה,שהממשלה אשר יאיר מייצג אותה, היא הממשלה של המלכות העברית, שעדיין אינה קיימת במציאות הפוליטית. הם לא התרשמו מן העובדה של זה האידיאליסטן הצעיר אין עדיין התואר “מיניסטר” ואין הוא מביא אתו מכתבי ייצוג רשמיים. ויתכן, שהםהחשיבו ונתרשמו – אולם בכיוון הפוך, חיובי… תעודותיו הם: כוחו האישי, השפעתו על זולתו ומעשיו. ולכן קרה הדבר המופלא, שעניניים אשר בתנאים רגילים מצריכים היו דיונים ממושכים, עריכת חוזים בעלי סעיפים רבים… סודרו בפשטות“….

גרא:
“אפשר היה לשאול את יאיר אם באמת מבטא הוא, יאיר הצעיר בן השלושים,הבלתי מוכר, האלמוני, את רצון האומה העברית“
“שאלות של סמכות לא נשאלו“
“עוד לפני שהוא הופיע על הבמה, נשלחו מזוודות נשק לארץ ישראל. הערובה למדינאים היה יאיר ודברו. זה הספיק להם“
“המלחמה שינתה את פני מפת אירופה. רבים מאלה המדינאים שיאיר בא אתם בדברים, גולים עתה בעצמם וארצם משועבדת. ולא אחד מהם זוכר את הופעתו של העברי הצעיר יאיר וממנו הם שואבים אמונה לעצמם…. זוהי תעודת הזהות היפה ביותר בעיני אלה שהכירוהו“

מיכאל:
“לשלטון הבריטי במזה“ת, ניתן בשנות ה-40 בטוי מוחשי במינוי שר בריטי, יושב בקהיר, אשר רכז את שלטון האימפריה בכל האזור וארצותיו, כולל ארץישראל“
“הרעיון להתנקש באישיות זאת היה של יאיר.”
“ב-1941 ועד 43-44, נשא בכהונה זו אוסטרלי בשם ולטר קייסי. ואחרי כן התמנה לתפקיד זה לורד מוין, מי שהיה שר המושבות הבריטי, מדינאי בעל השפעה בצמרת הבריטית. בתפקידו זה הוא נהל מלחמה רחבת היקף נגד מאמצי העם היהודי לבסס מעמדו בארץ.”
“לורד מוין עסק בצורה נמרצת בייסוד ה‘ליגה הערבית‘ אשר הייתה כל כולה מכשיר בהכוונה בריטית, שהיה צריך לאחד את כל ארצות ערב באזור, ולחלק את האזור ביניהן, מבלי להותיר כל אפשרות קיום ופיתוח למדינה יהודית“.
“בתחום ההסברתי נהל הלורד מוין, תעמולה ארסית נגד עצם הקשר בין העם היהודי וארץ ישראל.”

גרא:
“הוא התמנה מניסטר בריטי במזרח התיכון, כדי להבטיח שלטון יחיד לבריטניה“
“המניסטר הבריטי חייב היה לדאוג לסילוק השפעתו של כל גורם לא– בריטי משטח זה; לדכא כל כוח אשר לא יאות לשמש כלי שרת בידי האימפריאליזם“.
“ואף לארץ ישראל …דאג המיניסטר. הוא לא רצה לראות בה אומה עברית עצמאית….האומה ומולדתה לא תוליד בשום אופן יצור נכנע, שיקבל על עצמו עול שיעבוד זר, אומה עברית עצמאית מסוגלת לעורר את המזרח הנם מתרדמתו, להחזיר לו את הכרת הערך של עצמו“.
“את הקונפליקט הזה שואפת בריטניה לחסל…לעכב את התחדשותו של העם העברי במולדת. את שאיפתה זו היא אומרת לכסות בעלי תאנה של “פדרציה ערבית” אשר בה ישלטו מלכים ונסיכים אוהבי בצע והאוכלוסים ירעבו ללחם“.
“שנים על גבי שנים חשבו יהודים וחשבו ציונים, כי אין זה אלא מעשה אנטישמיות של פקידים בריטים בארץ ישראל. הם לא ראו את הקשר הקיים בין האינטרסים של בריטניה במזרח התיכון, ובין מדיניותה בארץ ישראל. הם לא הבינו שארץ ישראל היא רק קטע בחזית הבריטית במזרח התיכון“.

גרא:
“במלחמת החרות לא היתה ליאיר שאלה של קונייקטורה חולפת, פרי “הספר הלבן” או גזירה זו או אחרת. היא היתה אמונה, ששורשיה נעוצים במאווי האומה לחיי חרות עצמאיים והנכונה למלחמה בכל שליט זר, אם “טוב” הוא ואם “רע“. כי משנה – סכנה צפונה בשליט “הטוב” המנעים לעבדו את חיי העבדות במתק שפתיו ובקישוטים זולים.השליט “הטוב” מחייה את הגוף, אך ממית הוא את הנפש, מרעיל אותה, עוקר את השאיפה הטבעית לחופש“.
“יאיר ידע את הסכנה הזאת ועל כן ביסס את עיקריו לא על רקע הגזירות, אלא על השאיפה הפנימית לחרות; השלטון הזר יכול היה לסבול התישבות מצומצמת. הוא יסכים לפיתוח תעשיה… שלא תתחרה בתעשיה הבריטית… הוא יעניק זכויות של אוטונומיה– תרבותית, בכל אלה אין הוא רואה סכנה“.
“מי ששואף באמת לחיי חרות במולדת, מי שנלחם באמת לחרות זו– הבריטי, הוא אויבו ויש אף להשמידו….הוא רוצח, מדכא– כהיטלר באירופה…זוהי תורת קורבנו של יאיר “

אלדד:
“בין מטרת העם העברי ומטרת בריטניה רובצת תהום“

גרא:
“את האגדה על יושר לבו וגודל רוחו של השליט “הטוב” הרס יאיר בכ“ה בשבט תש“ב בהקריבו את הקרבן“.

יחסו המדיני לפילוג

שילוב לח“י במלחמת העולם השניה.

תנאי הברית עם אנגליה במלחמה זו.

היהודים נקנו ע“י בריטניה חינם, בלא תמורה. יאיר מכריז מלחמה על בריטניה.

טביעת “סטרומה “* שהובילה 760 יהודים . חיפוש נשק בקיבוץ רמת הכובש **, מפי שרתוק .

נוסדה תנועת לח“י בלתי מפלגתית.

גרא:
“ב-1 לספטמבר 1939 פרצה המלחמה… בכל חריפותה והוצגה השאלה… הנשב בחיבוק ידים בשעת הרת עולם זו? הניתן לבריטניה שקט בארץ ללא כל תמורה.”
(מהמטה הקיסרי בקהיר פנו ליאיר בנושא העזרה למלחמה. ר.ק)

גרא:
“את תשובתו המדינית נסח יאיר בשידור בתחנת הרדיו החשאית של הארגון… אל מר צ‘רצ‘יל ואל ממשלת אנגליה… רק “ברית” עם העם העברי, למען מלחמה משותפת ולמען נצחון משותף, שפרושו הוא:שלום לקיסרות הבריטית והשלטון העברי בארץ ישראל” – רק ברית כזאת עשויה לעורר את “העם העברי בתפוצות הגולה ואת הישוב העברי בארץ לעשות כל מה שהוא יכול למען עזור לאנגליה“.
“ואלה הם תנאי השלום והברית:

מפנה מידי ויסודי במדיניות הממשלה לגבי העם העברי והציונות. שלב ראשון לכך והוא בטול מידי של הספר הלבן.
העברת השלטון בארץ לידי העם העברי.
מתן ערבויות מדיניות וצבאיות לתקומתה של המדינה העברית בארץ ישראל כולה בתום המלחמה.
הקמת צבא עברי על דגלו, נשקו ומפקדיו, שילחם בארץ ישראל ולמענה. תנאים אלה – ואלה בלבד – מבטאים את רצונו הלאומי של העם העברי, וקיום הרצון הלאומי הזה הוא תכלית מלחמתה של תנועת החרות– הארגון הצבאי הלאומי בישראל“.

תשובה מצ‘רצ‘יל ומן הממשלה הבריטית לא באה.

תחנת השידור ברחוב השומר, 1994

__________________

* (סטרומה) גרא “בדצמבר 1941 הגיעה לחופי– תורכיה הספינה “סטרומה” שהובילה 760 יהודים מרומניה.שלטונות ארץ ישראל (הבריטים ר.ק.) דורשים מאת תורכיה שתאסור את הפלגתה של האניה בכוון לארץ. במשך שבועות מנסה הסוכנות היהודית לבטל את הגזירה הזאת, אך ללא הועיל … מוחזרת האניה לרומניה…האניה על 760 נוסעיה טובעת במצולות הים השחור“.

** (רמת הכובש) שרתוק “ביישוב אחד שלנו, ברמת הכובש… היה חיפוש אחר נשק והחיפוש היה מלווה במעשי אלימות… יש מספר רב של פצועים מאנשי המקום בהם פצועים קשה… בא כוח משטרה רב…גם כוח צבאי ניכר (בריטים ר.ק.) הקיפו את המשק… בלב המשק הקימו מחנה ריכוז מיניאטורי… ויצרו מעין מכלאה. ולתוך המכלאה החלו לסחוב את כל הגברים… בחצר, בכרמים ומקומות עבודה שונים” “נראו אנשים שותתי דם מובלים בכוח ומושלכים לתוך המכוניות… היו מקרים שהיכו בקתות הרובים בראשי אנשים לרוצץ גולגולתיהם “. (וכו‘ וכו‘ ר.ק.)

אלדד:
“בין כל בעלי בריתה של בריטניה עוד לא היה לה בעל ברית זול שכזה. כולם נתפסו בחכה זו…ששמה מלחמה בהיטלר“
“החל מרוץ של שירות: שירות לגיוס, שירות לתעשיה, שירות לאספקה, שירות לתעמולה, שירות לבולשת“.
“ומה רבה היתה הפתעתו של השליט בנפול לידיו ללא כל מאמץ ומחיר “התנועה הלאומית” החל מצה“ר….”
“יהודונים אלה משמאלם ועד ימינם …לגמרי חינם נקנו….”
“אין צורך לא בהבטחה כל שהיא, לא בצבא, לא בויתור כל שהוא בשטח הכנסת הפליטים“.
“ואז עלתה דמותו של יאיר …בתוך האפלה האיומה הזו, שירדה על היישוב העברי בארץ“.
“הוא לא הלך בדרך ההתנגדות הקלה. הוא לא האפיל על בהירות המחשבה המדינית. דמעות (והיו סיבות לדמעות ישראל והיו סיבות אישיות גם לו, למי שהשאיר את הוריו שם באירופה האיומה) לא טישטשו את מבטו…למרות הכל. ברזל– הרצון, בהירות המבט, עקביות המחשבה ומכל זה יחד ידיעה. ידיעה איומה שכל זה לשווא” “שכל התכונה הזו מסביב לשירות לשליט– לשווא. היא לא תציל והיא לא תגאל… כשהבין את האמת הזאת …לא נרתע מפני הפחד להיות לא פופולרי, הוא לא נרתע מפני הקרע מהמפלגה והארגון, שעד כה הלך אתם יחד. עד אשר הראו את אי – בגרותם הפוליטית. באי בגרותם אין פרושה רק אי הבנה, כי אם גרוע מזה אי העזה…נשאר אחד עם מעטים…נשאר האחד, שלא נכנע והכריז מלחמה על השליט הזר והזר בארץ הזו; לפני “סטרומה“, ולפני רמת הכובש. הוא ראה את ממשלת “סטרומה“, ואת ממשלת רמת הכובש, בעינים ברורות בלתי משוחדות, בלתי מעורפלות בלתי מבולבלות. הוא ראה אותה כמות שהיא ללא כסות וללא אשליה“.
“הוא נאבק בודד ויחידי כמעט בתוך קהל מרומים ומתעים“

גרא:
“יריביו של יאיר דברו על אחדות…על נאמנות לז‘בוטינסקי ולסנטימנטים… הוא הופיע בשם רעיונות ועקרונות…מסביר כי במקרה של חילוקי דעות יסודיים אידיאולוגיים, תכסיסיים, מוסריים וארגוניים– יש בהכרח להיפרד ולהפוך את הפילוג למנוף להתקדמות חדשה“.

גרא:
“שאיפתו של יאיר היתה לעובדה קיימת; קם הגוף העצמאי שאינו נתון להשפעות זרות; גוף שאך מטרה אחת לנגד עיניו: המלחמה לחרות ישראל“.
“דרכו של יאיר לעצמאות – מן “ההגנה” עד לוחמי חרות ישראל – מסניף מפלגה זו או אחרת עד תנועת חרות בלתי מפלגתית ובלתי תלויה, היתה עקבית וברורה“.

גרא מספרו:
“כדי למנוע משברים בעתיד, מצא לנכון לנסח את עיקרי התחיה, שישמשו קו מנחה למלחמתנו בעתיד, עד הנצחון ומעבר לו, הדבר חשוב ביחוד עתה, כאשר נתקנו עצמנו מתנועת ז‘בוטינסקי ואנו אמוריםלהתפתח לתנועת החרות העברית האמיתית“ .
“יאיר היה משורר בעצמו, אבל הוא לא ראה את שירתו כאמנות העומדת ברשות עצמה, בנפרד ממלחמת השחרור, שירתו היתה נשק בעיניו, כפופה לצרכי המלחמה.”
“ליאיר שהתווה את הדרך לשנוי מהלך ההיסטוריה העברית“

אישיותו

עורר את תשוקת העם לחרות . בחלקת קברו . יאיר המנהיג.

תוכניותיו התגשמו – כולל המחקר. הקשר עם השטן הנאצי. מכלול כישוריו.

צוואת יאיר. תרומתו ללח“י ולעם היהודי.

גרא:
“הוא לא היה מאלה החיים ומתים … הוא היה פרומיתיאוס, המופיע אחת לדורות רבים ומביא את האש לבן האדם. הוא מצית מדורה, המגרשת את החושך. הוא מדליק להבה בלבבות… לאחר אלפיים שנות גלות הדליק יאיר שוב את התשוקה לחרות… היא בוערת בלבות הטובים שבעם ובנוער. והיא לא תיכבה עוד. לא יכבוה נהרות דמים ושטפונות שנאה לא יוכלו לה“.

ר.ק.

יאיר מייסד לח“י, יוזם רעיון מלחמת החרות העברית זוכה בנוכחות המוני אדם, צעירים ומבוגרים המצטופפים סביב קברו מדי שנה בכ“ה בשבט, זכר הרצחו על ידי הבריטים. ומה העילה להערצת ההמונים? הן, פועלו המתמיד, הבלתי נלאה, לחידוש הריבונות העברית בארץ ישראל. והן אישיותו היחודית המקורית, המדהימה בניגודיה שהיתה מקור השראה להולכים לאורו.
יאיר היה משורר ורומנטיקן. יאיר שורר ברגש את אהבתו לאומה העברית ועתידה. אך גם היה מדען מבטיח, איש הניתוח המדיני העמוק. איש של חזון וגם מנהיג מעשי. אדם כן ואמין אציל נפש ואוהב הבריות.

שירו של יאיר “חיל ומשורר”

כמנהיג היה סמל ומופת להגשמה ולהקרבה

גרא:
“הוא חי למען הרעיון ורק למענו, ולא היתה לו תכלית אחרת, אישית“
“הוא הקריב יותר מכפי שדרש מאחרים“
“את הכל הקריב יאיר, על כל מה שהיה מחוץ למלחמה, למען הרעיון, וויתר“
“את משפחתו אשר אהב עזב“
“רק אלה, שחיו כמוהו, בסכנת תמיד במלחמה היו משפחתו“.
“הוא עצמו חי בעוני ובסבל“.
“השנאה אפפה אותו מכל עבר…קיתוני משטמה נשפכו על ראשו. הוא לא פחד מהשמצות, מנדוי ובידוד“.

אלדד:
“הימים האלה והלילות האלה איום זכרם! לא אימת הסוהר. לא אימת המוות. אימת החרפה!”
“והוא אישיות דגולה, בעלת אופי וכוח, אשר לא היה שני לה…ביישוב הזה“.

גרא:
חצאי אמיתות היו זרים לרוחו. “הוא ידע לפרק פרוגראמות לחוליותיהן הנפרדות ולבחון כל חוליה– אם אמת בה או זיוף, את האמת צירף חוליה לחוליה במערכת הגיונית אחת. את המזויף השליך מאחורי גוו הרצאתו והסברו היו תמיד סמל התבונה העילאית“.

ר.ק.
תפיסתו הנועזת – רעיון גאולת הארץ מידי השלטון הזר– שהקדימה את זמנה הייתה תפיסתו של מנהיג אמיץ, מרחיק ראות. הוא לא היסס לבטאה ולהצית לבבות אף שרוב היישוב והנהגתו התנגד בתכלית לדרכו הרעיונית, המדינית והצבאית.

אלדד:
“כי היה לו העוז, העוז לראות, העוז לחשוב ועל כולם – העוז להסיק מסקנות“

ר.ק.
הזמן הוכיח את צדקת תחזיותיו, הנה מקצתן: כשפרצה מלחמת העולם השניה צפה יאיר את נצחון בעלות הברית ומפלת גרמניה (“זו רק שאלה של זמן” אמר ). יאיר חשש מכליון יהדות אירופה והיה מוכן להקרבה אישית עילאית על מנת למנוע את ההשמדה ולא עלה בידו.

ציטוטים מספר לח“י– צבת ראשונה שנכתב על ידי ההיסטוריון ד“ר זאב איבינסקי.

עמוד 385: “עדויותיהם של יעקב פולני ואליהו לנקין“:

יעקב פולני היה אחד מאישיה המרכזיים של המחתרת; ממארגני תאי המחתרת ואמניה בחו“ל; נמלט מהמאסר… עד שהחל להטיל ספק, כדבריו, בצדקת הדרך; פולני מתאר פגישותיו עם יאיר במהלך1941. “בכל פגישה שקיימתי אתו” כותב פולני,”הנושא העיקרי שתפס את כל יישותו היה הצלת יהדות פולין, בעיקר זו שתחת הכיבוש הגרמני… לאן מובילים אותם? הוא שאל אותי?”.

באחד הערבים נקרא לפגישת מפקדים עם יאיר ….הוא החל לנתח את מצבה של יהדות אירופה…. טען ש“הגרמנים פשוט אינם יודעים מה לעשות ביהודים. הם עוקרים אותם ממקומותיהם, אגב עקירה מבוצעים בהם פוגרומים…”.”המערב עומד מן הצד ועוסק בענייניו”
ועוד הוסיף: “אסור היה למנהיגי היישוב להכריז מלחמה על גרמניה כשהעם היהודי בידי הגרמנים. זוהי החלטה חסרת אחריות, שהמיעוט הקטן הנמצא כאן יכריז מלחמה על מעצמה אדירה כגרמניה,המחזיקה בשבי כמעט את כל העם היהודי. מוכרחים לבוא בדברים עם הגרמנים“.

ר.ק.
יאיר היה מוכן ליצור קשר עם השטן הנאצי כדי להציל את יהודי אירופה מהשמדה. הוא ידע שחבריו לתנועה, תושבי ישראל והציונות בעולם יראו בו בוגד, משתף פעולה עם האויב , קויזלינג וההיסטוריה תקלל אותו ולמרות זאת אמר את שאמר.

איבינסקי

עמוד 389 :
“אני מוכן להיות לדראון עולם אם במעשי אצליח להבטיח את עתיד העם“.

ר.ק.
כזה היה יאיר המדינאי הנועז, בעל כוח החלטה קשה ומבישה, אבל הנכונה בעיניו במצב מורכב שכזה. מאמציו הרבים של יאיר להציל את יהדות אירופה לא נשאו פרי .
בסך הכל היתה פגישה אחת בין נציגי לח“י לבין הגרמנים. פגישה אחת שהיתה מקור לשיטנה, הסתה, השמצה על אישיותו של יאיר ועל לוחמי החרות העברית.

ר.ק.
מרבית יהודי ארץ ישראל ומנהיגיהם האמינו בשיתוף אינטרסים עם בריטניה.
הוא– פסק חד וחלק, שחרות עברית בארץ ישראל מנוגדת לאינטרס האימפריאליסטי הבריטי;
שאין מדובר בחוק או מנדט, אלא באימפריה בריטית, הפועלת אך ורק למען האינטרסים שלה בלבד.הזמן הוכיח את צדקת השקפתו. ומחקרו של פרופ‘ מאיר זמיר מאוניברסיטת בן גוריון על בוגדנותה שלבריטניה ומזימתה לעצור כליל את השאיפות הציוניות ולכונן בארץ ובאזור פדרציה ערבית הנתונה להגמוניה בריטית מעיד על הבנתו המדינית העמוקה של יאיר.

מסמכים שנתגלו לאחר מלחמת העולם השניה מעידים כי בריטניה חששה שהיטלר ימיר את מדיניות ההשמדה בגרוש. יאיר לא נזקק למסמכים הללו. הוא האמין כי “גרמניה הנאצית ובריטניה היו מאוחדות בחזית אחת להשמידנו” (מתוך כתבי לח“י , גם ד“ר חיים וייצמן התיחס לנושא ”

ב-13 במאי 1943 …. בביתו הכפרי של מקדונלד… אמר וייצמן כי לזכותו של היטלר אפשר לזקוף לפחות אכזריותו גלוית הלב לחלוטין, בעוד שמר מקדונלד מסווה בגידתו ביהודים במסווה של חוקיות” ובמסווה זה הוא “מוסר את היהודים לידי רוצחיהם.”

הבריטים רצחו את יאיר

הבניין בו נרצח יאיר ברחוב מזרחי ב’ (היום נקרא רחוב אברהם שטרן),
כיום המקום משמש למוזיאון לח”י ומשרדי עמותת לח”י

גרא:
“והוא אז בן ל“ה ” (בן 35 שנים. ר.ק.)
“בחייו הקצרים חולל את המהפכה הגדולה: והניח יסודות למלחמה.”
“הוא יצר את הנוסח של דיפלומטיה עברית מחודשת“
“הרוצחים לא השיגו את המטרה אליה שאפו“
“ואם בכ“ה בשבט תש“ב ניטל גופו מאתנו, לא היה בכך משום סיום לקיומו הארצי. אישיותו נתגבשה בתוכנו : היא שליותה אותנו מאז ועד עתה ….”

אלדד:
“בזה רצה יאיר. על זה חשב יאיר. בזה יקדשו את זכרו“

ר.ק.
צוואה – צוואתו של יאיר – היה מכתבו ששלח לחברי לח“י שישבו במאסר במחנה מזרע.

מיכאל:
“הוא כתב שחגורת הרדיפות הולכת ומתהדקת סביבו, וכי יום יום נאסרים בחורים. היו גם לא מעט אבידות בנפש… לדברי יאיר, בכל אותה העת אף הצטרפו אנשים צעירים, אבל לדבריו, הם היו חסרי נסיון ולכן קשה היה לו מאד לנהל את הענינים. הוא דרש, פשוט כך, שנעשה הכל כדי לברוח, לעזור בניהול המחתרת…. התחלנו להכין תוכניות בריחה. אבל עוד לפני שהספקנו לעשות משהו נודע לנו שיאיר נרצח…. זו היתה טרגדיה. בשבילי זה היה אסון. כאילו נרצח אבי. אז הבינותי שיש חשש לגורל המחתרת. זה היה בשנת 1942… לימים קראתי לבני הבכור יאיר“
“זה היה מכתב שבו (יאיר ר.ק.) תיאר את המצב ואני ראיתי בו צוואה …”
“אחרי שברחתי, קבלתי לידי את ההנהגה… ידעתי שלא רצוי שאיש אחד ינהל את כל הארגון. ואז ייסדתי הנהגה שקראתי לה “המרכז“. לא מפקדה, מפני שאמרתי לעצמי שאנחנו לא ארגון צבאי. באותה העת נהיינו לארגון מהפכני פוליטי. הקימותי, איפוא, את ה“מרכז“. ביחד עמי היו ב“מרכז” נתן ילין מור (“גרא“) וישראל שייב (“אלדד“).

ר.ק.
חברי מרכז לח“י – גרא, אלדד, ומיכאל – מימשו בפועלם את דרכו של יאיר, האידאות הצבאית והמדינית.

ר.ק.
שפעת כשרונותיו, תכונות אופיו ואישיותו המגוונת יצרו שלמות גאונית. אנו לוחמי חרות ישראל זכינו בהנהגתו והשראתו. העם היהודי כולו– בארץ ובעולם זכה לתרומתו לחידוש הריבונות העברית בארצנו –ארץ ישראל