1941/XII/23
נשלח מפרידה פרידמן-ילין בתל-אביב לנתן פרידמן-ילין בסוריה
יקירי,
קיבלתי את כל מכתביך. הם קצרים ולקויים מאד, אינך כותב לי כלום על חייך ואתה הרי יודע שהמכתבים שלך הם עכשו כל החיים שלי. כל יום שעובר ואינו מביא לי מכתב הוא כאילו אבוד בשבילי. וכשמגיע מכתב הוא קצר מאד, אלה הם לא המכתבים שהיית כותב לי פעם. נתן, כתוב לי. אולי אתה עובד הרבה ואינך יכול לכתוב אחר כך כי אתה עייף, או אולי התנאים אינם נוחים. כתוב לי נתן, הכל הרי כל כך מעניין אותי.
קיבלתי מאריה מכתב ובו 10 לא”י נוספות. הוא מצטדק שלא שלח לי מיד את כל הכסף בזה שלא קיבל מניות. הוא מתעניין מאד בעבודתך ושואל על מקום הימצאך, תנאי העבודה. הוא חושב שתכתוב אליו. נדמה לי שלקחת איתך את הכתובת שלו. תכתוב אליו, הוא באמת ידיד טוב. אני עניתי לו כבר על מכתבו הקודם ומיד אענה לו על מכתב זה. לפני שבועיים בערך היה אצלי בן דוד של אריה. הוא נראה בהרבה יותר טוב מאשר בפעם הקודמת שראיתיו. הוא עובד והוא סיפר לי שקיבל את התעודה מקופת חולים לפי שיעצת לו, ראובן עזר לו בזה…
בכסף שקיבלתי עכשו אני חושבת לשלם חובות. אתן מחר 5 לא”י להופמן, לירה לראובן ו 2 לא”י לנחמה. אחר שאקבל משכורת אתן 5 לא”י לפלדלייט ובחודש הבא את 5 לא”י להופמן ונשאר בלי חובות. מברמן כבר לא אקח כסף. עד סוף החודש נשאר לי עוד כסף מ 10 הלא”י הקודמים שקיבלתי מאריה. אמנם החודש יצא לי הרבה כסף, כי היו לי הוצאות מיוחדות, כמו רופא וביקורה של צילה. החודש אני מקווה יצא לי בהרבה פחות. למצרכים הראשונים שלי אינני חוסכת, אני אוכלת טוב וגם הולכת לעתים תכופות לראי-נוע. אמנם נכון הדבר שבארץ הכל התייקר, ולא רק דברי תעשיה כי אם גם צרכי מזון. ביצה עולה עכשו 16 מא”י, אונקיה בשר 76 מא”י. יתר המצרכים עלו פחות אבל גם כן באופן ניכר.
יקירי, הפתעה נעימה היה בשבילי שאתה חושב על נעלים בשבילי. אינני רוצה שתחסוך בגלל זה. אבל אם יצא לך אז אמנם מספר הנעליים שלי הוא 35 קטן. אולי נעליים על פקק – korek. הם לא יקרים כי פה זה עולה עד 4 לא”י. תכתוב לי איזו צורה ואיזה צבע יש לנעלים שראית – בז’ או אפור? אולי בהירים לא יהיו פרקטיים בשבילי ושתדע גם שאינני אוהבת נעליים על עקב נמוך- גם אתה אינך אוהב אותי בכאלו.
במשך הזמן קרו חדשות מעניינות בבית. כפי שכתבתי לך כבר את לולק פטרו מהעבודה והוא חזר הביתה. חזרו אותם הסקנדלים כמו קודם, ולבסוך היא הלכה ממנו בסוף השבוע העבר. הוא הסכים כבר לזה. הוא מסר לה אפילו את בגדיה. היא הלכה אל בעלה הקודם של ביבה – חברתה – אחרי שהכירה אותו פחות משבוע. לולק לא יודע איפה היא. פרטים אספר לך אחרי שתבוא. לולק שוכב עכשו חולה. היה לו הרבה חום והיה חשד של טיפוס. עכשו החום כבר ירד קצת, ויתכן שיבריא מהר.
אתה כותב שאינך ראה עיתונים. בזמן האחרון חדלו גם לי מלשלוח עיתון – אטלפן אליהם מחר בענין זה. אני רואה יום יום את העיתון. אין חדשות מיוחדות בארץ.
ואחרון – אחרון, אני עכשו כבר לגמרי בריאה, מרגישה את עצמי טוב מאד ורק דבר אחד חסר לי, אינך מבין מה? – אתה -. לו היית אתה איתי הייתי האדם הכי מאושר בכל העולם. אני מונה כבר את הימים עד בואך. תבוא באפשרות הראשונה.
נתן, נדמה שכל המכתבים שאני כותבת אליך אינם מגיעים אליך. אולי אחר שאקבל תשובה על מכתבי יקל לי.
בגלויה מה 13 לח.ז. אתה כותב לי שחלמת חלום נעים וראית גם אותו והיה לך רגש נעים אחר-כך. נתן, באותו ערב הייתי אצל הרופא, והוא עשה לי את הניתוח, אני רואה שגלים מקשרים אותנו.
לפי שביקשת אותי אינני כותבת אליך יותר מפעמיים בשבוע, אבל לפעמים יש לי חשק לכתוב יותר אבל אני מתנהגת לפי הוראותיך. שלום לך נתן, הרבה, הרבה נשיקות לך.
שלך לתמיד, פרידה.
ענה לי מיד והרבה הרבה.
כתוב לי יינגעלע שלי, מהם תנאי העבודה במחנה, איפה אתה גר, האם ישנו שם בית ונוח לך, האם אתה לבדך בחדר או עם מישהו, ואיך מזג האוויר אצלכם? כתוב לי איך סדרים עם כביסת הלבנים?
אני מסרתי את החליפה שלך לכביסה, מחר אוציא אותה וגם תיקנתי לך את הנעלים (העקב שאבד לך). הם יצאו טוב. כיבסתי (כמובן לא לבד) גם את המעיל הכחול שלי. הוא יצא יפה מאד – כאילו חדש.
שוב “המון” נשיקות לך
תמיד שלך
פרידה