דוד נולד בווארשה ביום כ”ז באלול תר”ף, 10 בספטמבר 1920 למשפחה דתית ציונית, שעלתה ארצה בשנת 1924 והתיישבה בפתח־תקוה. לפרנסת המשפחה פתחו ההורים מרדכי ולאה (ליכטג) מכולת. בפתח־תקוה למדו הילדים בבית ספר נצח ישראל.

בשנת 1928 ירד האב עם שני הילדים, שהרבו לחלות, לווארשה. בשנת 1929 הגיעה גם האם עם משה ודוד הקטן. שלושת הילדים הגדולים למדו בבית הספר “תרבות” וחלמו לחזור ארצה. ארבעתם היו בית”רים. בשנת 1935 חזר דוד עם הוריו ארצה. בארץ ישבו כבר אחיו משה הוכגליק, רעייתו בתיה ואחותו טובה, כולם חברי לח”י. בשנת 1936 הגיע האח טוביה. בשנת 1937, בהיותו תלמיד תיכון, נפטר אביו. דוד נשא, יחד עם אִמו, בעול הפרנסה במכולת.

בשנת 1940 התגייס ללח”י. הוא התאמן בשימוש באקדח. עבד כסבל במחנה הצבאי הבריטי בקרית־מוצקין, שהיווה מחסן גדול לחומרי בניין. למחרת יום העבודה היה מגיש דיווחים על הפעילות במחנה. כשעבד בתל אביב, נשלח לדווח על התנועות במחלקת המדידות.

בשנת 1941 חזר לחיפה וחידש את הקשר עם המחתרת. שמו המחתרתי היה מנחם. השתתף בהדבקת כרוזים. מדי פעם הביאו לביתו את עיתון “החזית”, להצפנה למיספר ימים, והוא הפיץ חלק מהעיתונים בתיבות דואר שונות. היה בקשר עם ירחמיאל אהרונסון–אלישע, שנהרג בידי הבריטים בתל אביב.

בשנת 1942 התקבל לעבודה במשרד הצי הבריטי ברחוב יפו. משם דיווח על המסמכים, כולל המסוּוגים, ועל המערך הצבאי הימי. בגבור הפעילות המחתרתית נגד השלטון הזר, חש דוד שעוקבים אחריו, ניסה למצוא עבודה מחוץ לחיפה אך עול הפרנסה היה כבד עליו. הוא פרנס את אִמו האלמנה ואת בת אחותו הקטנטונת, חרות, שֶׁאִמָהּ, טובה סבוראי, ישבה בבית־הסוֹהר בבית־לחם, משום שנתנה מחסה למפקד לח”י, יאיר שטרן, הנרדף, בביתה ברחוב מזרחי ב’ 8 לימים רחוב שטרן. גם אביה של הילדה, משה סבוראי, ישב בכלא ודאגת קיום ילדתם רבצה על כתפיו של דוד.

ביום 1 באפריל 1944 נאסר דוד יחד עם אחיו טוביה והגיע לגלות אפריקה. הוא שוחרר אחרי קום המדינה, ביום 12 ביולי 1948 שירת ביחידה קרבית, בחטיבת עודד, גדוד 91, פלוגה א’. אחת המחלקות בפלוגה הייתה מורכבת מעולי אלטלנה.

נשא לאִשה את זהבה זילברברג. נולדו להם שתי בנות ונכדים.

דוד נפטר ביום כ”א בשבט תשס”ב, 3 בפברואר 2002 והובא למנוחות בבית העלמין צור שלום בקרית אתא. על מצבתו חרוטות המילים: “מלוחמי חרות ישראל”