משה בן בנימין ורבקה נולד ביום כ’ בחשון תרפ”ח, 15 בנובמבר 1927 בעיר וארשא, פולין. בשנת 1933 עלתה כל המשפחה ארצה: אביו, אמו ושלוש אחיותיו הבכירות. כילד היה שקט מאוד, אהב רק לקרוא, את כל הידע שלו רכש מקריאה מרובה. כן התעניין בנושאים טכניים. לא היה לו יחס לספורט או לים, היה “תולעת ספרים”.
המשפחה הייתה משפחה מסורתית ומשה נשלח ללמוד בבית ספר “תחכמוני”. בגלל המצב הכלכלי הקשה ששרר אז בארץ, נאלץ לצאת לעבודה בגיל צעיר.
גם ללח”י הצטרף בגיל צעיר. הוא היה אחראי על תא במח’ טירונות ונוער. מעידה עדית, שהכירה אותו מקרוב: “משה היה אדם רציני, אחראי, נבון, צנוע ומסור, דוגמא ללוחם חירות, העושה את המוטל עליו בצניעות מבלי להתבלט. טוב לב וחבר למופת”.
בגיל 18 התגייס משה לצבא, לגדוד 82, גדוד השריון של חטיבה 8. בקרב אל־עריש נפצע בצורה קלה, הבריא וחזר מיד לגדוד. לאחר גמר שירות החובה, התגייס לצבא קבע והתקדם בדירוג עד לדרגת סגן אלוף.
התחתן עם שושנה שמלצינגר, נולדה לו בת יחידה, רותי, ונכדים. לאחר שמשה יצא לגמלאות, עבד על תקן של מהנדס במפעל ביטחוני.
בגיל 58 ביום כ”א באייר תשמ”ו, 30 במאי 1986, נפטר ממחלת סרטן קטלנית, שנתגלתה בראשו. משה הובא למנוחות בבית העלמין בחולון.
אחותו, מרים: “משה היה עדין נפש, טוב לב וחכם. הוא היה “אנציקלופדיה מהלכת”, בכל נושא היה לו ידע, והשיחה אתו היתה משובבת נפש”.